1ונתתם אתה אל אלעזר. מה ת"ל אותה, אותה לאלעזר, ולדורות – בכהן הדיוט יבר"ל דעבודת הפרה לדורות כשרה גם בכהן הדיוט, וזו דעת ר' יהודה בפ"ד מ"א דפרה, וחכמים ס"ל דגם לדורות צריך כהן גדול, וקי"ל כר' יהודה. וכבר כתבנו דמסתם משנה רפ"ג דפרה שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו, ולא קתני מפרישין כהן גדול כמו דנקט בריש יומא לענין יוהכ"פ משמע דסתם משנה כר' יהודה דמעשה פרה כשרה בכהן הדיוט. וטעם הדיוק מאותה יתכן דמדייק מדלא כתיב ותתנוה, וכבר ראינו בכ"מ בס' ויקרא דרגילים חז"ל לדרוש הכנוי אותו אותה וכדומה.
.
(יומא מ"ב ב׳)
2והוציא אתה. אותה – לבדה, שלא יוציא אחרת עמה יגמבואר במשנה ז' פ"ג דפרה, לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה [כדי שע"י זה תצא גם היא] כדי שלא יאמרו שחורה שחטו, וגם אין מוציאין עמה עוד אדומה כדי שלא יאמרו שתים שחטו, ר' יוסי אומר, לא משום זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה, ע"כ. ומפרש בסוגיא כאן מאן ת"ק ר"ש דדריש טעמא דקרא, ונ"מ ביניהם, שאם יצא עמה חמור, דלת"ק שרי, דליכא חשש שמא יאמרו, ולר' יוסי אסור מגזירת הכתוב והוציא אותה לבדה, כמבואר.
.
(שם שם)
3ושחט. שחיטת פרה באשה פסולה, מאי טעמא, דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר ושחט אותה, אלעזר ולא אשה ידובסוגיא כאן ע"א איתא עוד דרשה בפסוק זה, שחיטת פרה בזר פסולה, אלעזר וחקה כתיב [וכ"מ שנאמר חקה מעכב, וה"נ דוקא כהן], אבל השמטנו דרשה זו מפני שלא קי"ל כן, אלא כמסקנת הגמ' מ"ג ב' דלא מצינו בשום מקום שחיטה פסולה בזר, וכמו שביארנו בר"פ ויקרא, ועי' בכ"מ פ"א ה"ב מפסולי מוקדשין ביאר טעם הדבר, וגם מדרשה זו שלפנינו נראה דכן הלכה, דאל"ה ל"ל קרא לפסול אשה, תיפק ליה דאפי' איש זר פסול, ודוחק לומר דאיירי בכהנת אלא ודאי באיש זר כשר, ולכן אשמעינן דבאשה פסולה.
.
(יומא מ"ב ב׳)
4ושחט. שחט את הפרה שלא כנגד פתח ההיכל פסולה, שנאמר ושחט והזה, מקיש שחיטתה להזאתה, מה הזאתה כנגד הפתח אף שחיטתה כנגד הפתח טוהזאה מפורש כתיב בפסוק הסמוך, והזה כנגד פתח אהל מועד, ושחיטתה דריש סמוכים. וברמב"ם פ"ד ה"ה מפרה כתב וכן אם שחטה שלא כנגד ההיכל פסולה, שנאמר ושחט אותה לפניו, עכ"ל, וקיצור לשון הוא, וצ"ל ושחט אותה לפניו והזה, מקשינן שחיטה להזאה, וכמו בגמ'.
.
(זבחים קי"ג א׳)
5ושחט. בשחיטה כשרה בעריפה פסולה, מאי טעמא, דאמר קרא ושחט וכתיב חקה, בשחיטה אין בעריפה לא טזלכאורה מלתא דפשיטא היא, ומהיכי תיתא לומר שתכשר בעריפה כיון דכתיב ושחט, ולכן מכורש בגמ' דאיצטריך שלא ניליף בק"ו מעגלה ערופה, ומה עגלה ערופה שלא הוכשרה בשחיטה כשרה בעריכה כדכתיב שם וערפו את העגלה, פרה שכשרה בשחיטה אינו דין שכשרה בעריפה, קמ"ל. ואמנם גם זה אינו מבואר, מה טעם בק"ו זה, ומאי שייכותם זל"ז, ולכן נראה דהכונה כיון דבכמה דברים שוו דיני פרה לדיני עגלה, כמבואר בסוטה מ"ו א' ולפנינו באות הקודם אות י"א והו"א דגם לענין זה שוו, ומה דכתיב ושחט לאו דוקא הוא, קמ"ל. וכה"ג עביד בסוגיא ק"ו שתהא שתהא עגלה ערופה כשרה בשחיטה מק"ו מפרה שאינה כשרה בעריפה כשרה בשחיטה, עגלה ערופה שכשרה בעריפה לא כש"כ שתהא כשרה בשחיטה, וגם בזה הבאור הוא כמש"כ משום השתוותם זל"ז בכמה ענינים. ועיין לפנינו בפ' שופטים בפרשת עגלה ערופה.
.
(חולין כ"ד א׳)
6ושחט אתה. מה ת"ל אותה – שלא ישחט אחרת עמה יזבסכין ארוכה, וכפי המתבאר בסוגיא דחולין ל"ב א' היינו דוקא אם בכונה שחט אחרת. וטעם הדבר פירש"י ביומא מ"ב א' משום דמלאכה פוסלת בשחיטתה, ולכן אם שחט לאחרת שלא בכונה כשרה, מפני שלא נתכוין למלאכה, והוא הדין אם חתך דלעת בשעת שחיטה בכונה ג"כ פסולה מטעם מלאכה. אמנם גוף הטעם דמלאכה פוסלת הוא משום היסח הדעת, כי אין אדם יכול לכוין דעת בשני דברים כאחד, ומסיח דעתו, ובסמוך דריש שאסור לו להסיח דעתו ממנה, ולכן אם לא בכונה כשרה שאין היסח הדעת בכזה, כמובן.
.
(יומא מ"ג ב׳)
7ושחט אתה. למד הכתוב שמלאכה פוסלת בשחיטתה יחעיין מש"כ בדרשה הקודמת הנוגע לדרשה זו.
[ספרי].
8ושחט אתה לפניו. מהו לפניו, שלא יסיח דעתו ממנה יטדהמלה לפניו מיותר, וגם אין לה ביאור, דפשיטא הוא דכששוחטה הרי היא לפניו, ולכן דריש שיהיה דעתו עליה בכל משך עבודתה, ועיין מש"כ לעיל אות י"ז ובסמוך בדרשה ושרף את הפרה לעיניו.
.
(יומא מ"ב א')