זאת חקת. שלש מינין ושבע הזאות שבפרה מעכבין זה את זה, מאי טעמא, חקה כתיב בה אידוע הוא בקדשים דהלשון חקה מורה שכן יהיה בלא ישונה, ולכן אם חסר פרט אחד מעכב כל הסדר. והשלש מינין הם עץ ארז ואזוב ושני תולעת.
.
(מנחות כ"ז א׳)
(מנחות כ"ז א׳)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 19 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
זאת חקת. תניא, ר' אליעזר אומר, נאמר כאן חקת ונאמר להלן (פ׳ אחרי) והיתה זאת לכם לחקת עולם, מה להלן בבגדי לבן אף כאן בבגדי לבן בואמנם לענין שתהא עבודתה צריכה כהן גדול דוקא לא ילפינן מחוקה דיוהכ"פ, משום דבפסוק הסמוך יתבאר רבוי מיוחד דעבודת הפרה לדורות כשרה גם בכהן הדיוט, יעו"ש.
והנה בדרשה הקודמת דרשינן חקה לדרשה אחרת, אך הנה עוד פעמים נזכר חקה בפרשה זו, בפ' י' והיתה לבני ישראל לחקת עולם ובפ' כ"א והיתה לכם לחקת עולם, וא"כ אפשר למילף תרתי, ובאמת היה נראה דדרשה זו שלפנינו יותר נאות ללמוד מחקה שבפסוקים הנ"ל, אחרי שבהם כתיב הלשון לחקת עולם כמו ביוהכ"פ, משא"כ כאן לפנינו כתיב חקת התורה, ויותר נכון ללמוד לשון דומה מלשון דומה, וכמ"ש בשבת ק"ח א' דנין ערלתו מערלתו וכו', יעו"ש. ולכן נראה דבאמת עיקר כונת הדרשה שלפנינו להפסוקים הנ"ל, ורק מפני שפסוק זה הוא תחלת הפרשה וכתיב ביה ג"כ הלשון חוקת לא חשש לקבוע הדרשה כאן. [ספרי]
והנה בדרשה הקודמת דרשינן חקה לדרשה אחרת, אך הנה עוד פעמים נזכר חקה בפרשה זו, בפ' י' והיתה לבני ישראל לחקת עולם ובפ' כ"א והיתה לכם לחקת עולם, וא"כ אפשר למילף תרתי, ובאמת היה נראה דדרשה זו שלפנינו יותר נאות ללמוד מחקה שבפסוקים הנ"ל, אחרי שבהם כתיב הלשון לחקת עולם כמו ביוהכ"פ, משא"כ כאן לפנינו כתיב חקת התורה, ויותר נכון ללמוד לשון דומה מלשון דומה, וכמ"ש בשבת ק"ח א' דנין ערלתו מערלתו וכו', יעו"ש. ולכן נראה דבאמת עיקר כונת הדרשה שלפנינו להפסוקים הנ"ל, ורק מפני שפסוק זה הוא תחלת הפרשה וכתיב ביה ג"כ הלשון חוקת לא חשש לקבוע הדרשה כאן. [ספרי]
זאת חקת התורה. תניא, מניין ששחיטת פרה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אינן כשרות אלא ביום, ת"ל תורה גמשמע תורה אחת לכל עבודותיה, וכמו דמצינו בעבודה אחת, והיא הזאה, שאינה כשרה אלא ביום, כמש"כ בפ' י"ט והזה ביום השלישי, כך כל העבודות.
, יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ומלוי מים וקידוש, ת"ל זאת דמשמע את הכתוב כאן תקיים ואל תוסיף, וענין קידוש הוא הטלת האפר לתוך המים, ונבאר זה לקמן ר"פ י"ז. ובגמרא מפרש מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב ומיעט, ולא פירש מה ריבה ומה מיעט, אמרת, הרי אנו למדין כולן מהזאות מימיה, מה הזאת מימיה שיש לה מעלה שאין כשרה רק באיש ולא באשה, דכתיב בה (פ' ד') אלעזר הכהן אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת הואיל ואין כשרין באשה [דבכולהו כתיב או אלעזר או כהן] אין כשרים אלא ביום, ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש, הואיל וכשרים גם באשה כפי שיתבאר בפ' ט', כשרים נמי בלילה.
.
(יומא מ"ב ב׳)
(יומא מ"ב ב׳)
אשר צוה ה׳. תנן התם, שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורפה מביתו, מנה"מ, כתיב הכא אשר צוה ה׳ וכתיב התם (ס"פ צו) כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות, מה להלן פרישה אף כאן פרישה הטעם הפרישה מביתו זו אשתו, שמא יהיה עמה ותמצא נדה והבועל נדה טמא שבעת ימים ולא יוכל להתעסק בשריפת הפרה.
ודע דמ"ש היו מפרישין כהן ולא אמר כהן גדול כמו ביוהכ"פ, הוא ע"פ דעת ר' יהודה במשנה א' פ"ד דפרה דעבודת הפרה לדורות כשרה גם בכהן הדיוט, ולא כדעת חכמים שם דצריכה כהן גדול דוקא, ורמב"ם פ"א הי"א מפרה פסק כר"י נגד חכמים, ומלשון משנה זו ראיה לדבריו, וע"ע מענין זה בתו"י כאן בד"ה מפרישין קמא ותנינא. –
ולא נתבאר אם גם יתר הכהנים העוסקים במעשה הפרה, כמו מקבל ומזה, היו מפרישין, א' רק הכהן השורף, ואע"פ שאמר מפורש היו מפרישין כהן השורף, אך לפי הדרשה שם בפ' צו לעשות – אלו מעשה פרה, משמע כל העשיות, והא דנקט כהן השורף הוא מפני דעיקר ותכלית הענין הוא השריפה לתכלית האפר טהרה כנודע, וצ"ע. .
(שם ב׳ א׳)
ודע דמ"ש היו מפרישין כהן ולא אמר כהן גדול כמו ביוהכ"פ, הוא ע"פ דעת ר' יהודה במשנה א' פ"ד דפרה דעבודת הפרה לדורות כשרה גם בכהן הדיוט, ולא כדעת חכמים שם דצריכה כהן גדול דוקא, ורמב"ם פ"א הי"א מפרה פסק כר"י נגד חכמים, ומלשון משנה זו ראיה לדבריו, וע"ע מענין זה בתו"י כאן בד"ה מפרישין קמא ותנינא. –
ולא נתבאר אם גם יתר הכהנים העוסקים במעשה הפרה, כמו מקבל ומזה, היו מפרישין, א' רק הכהן השורף, ואע"פ שאמר מפורש היו מפרישין כהן השורף, אך לפי הדרשה שם בפ' צו לעשות – אלו מעשה פרה, משמע כל העשיות, והא דנקט כהן השורף הוא מפני דעיקר ותכלית הענין הוא השריפה לתכלית האפר טהרה כנודע, וצ"ע. .
(שם ב׳ א׳)
ויקחו אליך. ויקחו – מתרומת הלשכה, אליך – שתהא גזבר לדבר וע' יומא ג' ב' דריש בכלל כ"מ שנאמר ויקחו אליך הוא משל צבור, והיינו הא דמתרומת הלשכה, דכן מבואר בפ"ד דשקלים דכל דבר של צבור בא מתרומת הלשכה, ומוסיף כאן עוד לדרוש אליך שתהא גזבר לדבר זה. ועוד דריש בספרי כשם שהיה משה גיזבר לדבר כך היה אהרן, ואולי למד כן מלשון פסוק הסמוך ונתתם אותה, ודבור זה נתיחד למשה ולאהרן כמבואר בפ' הקודם.
[ספרי]
פרה. פרה ולא עגלה, לפיכך אין לוקחין עגלה ומגדלין אותה זר"ל דבעינן שבשעת לקיחה תהא פרה, והיינו בת שלש או ארבע שנים, וע' ברמב"ם פ"א ה"א מפרה.
.
(ספרי זוטא)
(ספרי זוטא)
אדמה תמימה. תמימה באדמימות. או אינו אלא תמימה במומים, הרי כבר נאמר אשר אין בה מום חודריש שהתואר תמימה אינו מוסב על הפרה רק על אדומה. וכתבו המפרשים במשנה ה' פ"ב דפרה דהכונה היא ששתי שערות שחורות פוסלות בה, יעו"ש. ולדעתי אם זו היתה כונת הכתוב הול"ל אדומה כולה, שכן רגילין אנו בכל התורה למעט מקצת או כל שהוא מרבוי מלת כל, כנודע, אבל ממלת תמימה כמדומה לי שלא מצינו דוגמתו.
ולי נראה דכונת הדרשה תמימה באדמימות למעט הכשר שתורה בכלל, והוא ע"פ מ"ד בעלמא דמתכונת מראה שחור שיסודה היא מראה אדום אלא שהמראה האדום לקתה ונעשית שחורה, וכמ"ש בנדה י"ט א' האי שחור אדום הוא אלא שלקה וכן אמרו כזה בסוכה ל"ג ב' לענין הדס ובחולין מ"ז ב' לענין ריאה, וא"כ הו"א דגם פרה שחורה כשרה, כיון דבעיקרה ותולדתה היא אדומה, קמ"ל שתהא תמימה באדמימות, כלומר שתהא האדמימות נכרת ונראית ולא בלקותא ע"פ מראה שחור, ודו"ק. .
(שם)
ולי נראה דכונת הדרשה תמימה באדמימות למעט הכשר שתורה בכלל, והוא ע"פ מ"ד בעלמא דמתכונת מראה שחור שיסודה היא מראה אדום אלא שהמראה האדום לקתה ונעשית שחורה, וכמ"ש בנדה י"ט א' האי שחור אדום הוא אלא שלקה וכן אמרו כזה בסוכה ל"ג ב' לענין הדס ובחולין מ"ז ב' לענין ריאה, וא"כ הו"א דגם פרה שחורה כשרה, כיון דבעיקרה ותולדתה היא אדומה, קמ"ל שתהא תמימה באדמימות, כלומר שתהא האדמימות נכרת ונראית ולא בלקותא ע"פ מראה שחור, ודו"ק. .
(שם)
אשר אין בה מום. בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה ערופה טמפרש בגמרא דאצטריכא דרשה זו דלא נילף לעגלה ערופה בק"ו מפרה דאע"פ שאין השנים פוסלין בה מום פוסל בה, עגלה ערופה דשנים פוסלין בה שאינה כשרה רק בת שנתה כמבואר במקומו, אינו דין שיהא מום פוסל בה, קמ"ל. וע"ע בדרשה הבאה.
ודע דמבואר בע"ז כ"ג ב' דלפרה אדומה פסולה גם נרבעת ומוקצה לע"ז, ואע"פ דלא נתפרשו בפרשה. וטעם הדבר משום דמצינו שקורא הכתוב לפסולים אלו מום, בפ' אמור כי משחתם בהם מום בם, וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, יעו"ש (כ"ב כ"ה), ומכיון דכתיב כאן אשר אין בה מום ממילא כולל גם פסולים אלו, ודו"ק. .
(סוטה מ"ו א׳)
ודע דמבואר בע"ז כ"ג ב' דלפרה אדומה פסולה גם נרבעת ומוקצה לע"ז, ואע"פ דלא נתפרשו בפרשה. וטעם הדבר משום דמצינו שקורא הכתוב לפסולים אלו מום, בפ' אמור כי משחתם בהם מום בם, וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, יעו"ש (כ"ב כ"ה), ומכיון דכתיב כאן אשר אין בה מום ממילא כולל גם פסולים אלו, ודו"ק. .
(סוטה מ"ו א׳)
אשר לא עלה עליה על. תניא, אין לי אלא עול, שאר עבודות מניין, ת"ל אשר לא עלה עליה עול – מכל מקום יעול ענינו עול לעבודה מיוחדה כגון לחרוש ולזרוע, ושאר עבודות הם סתם משאות, ואמר ת"ל אשר לא עלה עליה עול מכל מקום, ולא נתבאר ענינו היכי משמע מלשון זה הכל. ויתכן לומר ע"פ מ"ד בעלמא אשר רבויא הוא, כמו הכא בסוגיא, ובזבחים י"ח ב' ואידך נפקא ליה מאשר, ושם מ' א' דרשו רבוי מאשר, ובמנחות מ"ג ב' ור' שמעון מאשר נפקא, ועיין לפנינו בפ' תצא בפסוק אשר תכסה בה, וכן צ"ל כאן דמרבה מלשון אשר, ואף כי לא נתברר לנו טעם רבוי מלשון אשר, אבל הן כן הוא דעת חז"ל, והם היו בקיאים בשימוש הלשון והגיון המלות, ואנו בהמשך גלותנו הארוך והמטולטל נאבדו מאתנו הרבה מנעימות הטעם וההרגש הדק והיפה בלשון הקודש.
, א"כ מה ת"ל עול – עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה יאר"ל עול פוסל בה אפילו הניח עליה באקראי בעלמא כגון להקל המשא מידו ולא לעבוד בה, ושאר משאות אין פוסלות בה אלא אם הניח עליה לעבוד בה, אבל באקראי בעלמא לא נפסלה. –
ובגמרא כאן איתא בענין למוד זה שתי דרשות, האחת היא זו שלפנינו, והשנית יליף בגז"ש עול עול מעגלה ערופה, מה התם פוסלות בה גם שאר עבודות דכתיב שם אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, אף כאן שאר עבודות פוסלות בה, ומפרש שם למ"ד זה דגם לענין זה ילפינן מעגלה ערופה, מה התם אינה נפסלת עד שתמשוך כדכתיב שם אשר לא משכה אף כאן עד שתמשוך, ואנחנו העתקנו דרשה שלפנינו מפני שהיא נלמדת מגוף הלשון שבענין פרה, וגם מטעם שנבאר בהמשך דברינו כאן.
כי מבואר בסוגיא כאן, אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה [אוכף] של שקין פסולה, ובעגלה ערופה אינו פסול עד שתמשוך, ופריך מהא דתניא, עול, אין לי אלא עול, שאר עבודות מניין, נאמר כאן עול ונאמר להלן בע"ע עול, מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות, וממקום שבאת, מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך [ר"ל וקשה על רב דמחלק לענין משיכה בין פרה ובין ע"ע, והלא כיון דילפינן מע"ע לענין שאר עבודות דין הוא דנליף גם לענין משיכה שיהיה שוה בשניהם], ומשני, תנאי היא, איכא דמייתי לה לשאר עבודות בגז"ש מע"ע, ואיכא דמייתי מגופה דפרה, ומביא על זה הדרשה שלפנינו, וכונתו ליישב דרב דס"ל דבפרה לא בעינן משיכה לא ס"ל הגז"ש מע"ע לענין שאר עבודות, ורק יליף מהדרשה מגופה דפרה כמבואר לפנינו.
והנה כי כן אנו דקיי"ל דבפרה א"צ משיכה, בהכרח שעיקר הוא דלמודיה דרב לענין שאר עבודות הוא מגופה דפרה, כמו הדרשה שלפנינו, יען כי אם מגז"ש מע"ע הלא יתחייב להצריך גם משיכה, ולכן העתקנו אנו הדרשה שלפנינו ולא הגז"ש עול עול, כדי שלא תסתור הדרשה את הדין, כמבואר.
ואתה תחזה כמה קשים דברי הרמב"ם בפ"א ה"ז מפרה שפסק דבפרה לא בעינן עד שתמשוך, ועם זה הביא למקור הלמוד לענין שאר עבודות הגז"ש עול עול מעגלה ערופה, בעוד שכפי שבארנו אי הא לא קיימא הא, וצע"ג. ובתוי"ט פ"ב מ"ג דפרה הרכיב שתי הדרשות שבגמרא לאחת, בעוד שחלוקות ונפרדות הן, כמש"כ.
והנה איתא במשנה ד' פ"ב דפרה, עלה עליה זכר פסולה, ופי' הרע"ב דילפינן מעגלה ערופה דכתיב בה אשר לא עובד בה, כמבואר לפנינו שם ס"פ שופטים, יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ז מפרה, אלא שלשונו צריך תקון קצת, דמש"כ דכתיב אשר לא עובד בה, דמשטחות הלשון משמע דבפרה כתיב כן, וזה אינו כן, אלא בעגלה ערופה כתיב וילפינן לפרה מינה, וטעם למוד הפסול עלית זכר מלשון אשר לא עובד בה נבאר אי"ה בפ' שופטים.
ורש"י בב"מ ל' א' פירש וז"ל, עלה עליה זכר פסולה דכתיב אשר לא עלה עליה עול וכו', עכ"ל, ולא נתבאר איפה מצא למוד זה, וגם אין מבואר אם זה נקרא עלית עול, ולבד זה דברי רש"י שם אינם קשורים ודבוקים, כפי שיתבאר להמעין, וקרוב בעיני לודאי שיש איזה ט"ס בדבריו ואין להאריך כאן. .
(סוטה מ"ו א׳)
ובגמרא כאן איתא בענין למוד זה שתי דרשות, האחת היא זו שלפנינו, והשנית יליף בגז"ש עול עול מעגלה ערופה, מה התם פוסלות בה גם שאר עבודות דכתיב שם אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, אף כאן שאר עבודות פוסלות בה, ומפרש שם למ"ד זה דגם לענין זה ילפינן מעגלה ערופה, מה התם אינה נפסלת עד שתמשוך כדכתיב שם אשר לא משכה אף כאן עד שתמשוך, ואנחנו העתקנו דרשה שלפנינו מפני שהיא נלמדת מגוף הלשון שבענין פרה, וגם מטעם שנבאר בהמשך דברינו כאן.
כי מבואר בסוגיא כאן, אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה [אוכף] של שקין פסולה, ובעגלה ערופה אינו פסול עד שתמשוך, ופריך מהא דתניא, עול, אין לי אלא עול, שאר עבודות מניין, נאמר כאן עול ונאמר להלן בע"ע עול, מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות, וממקום שבאת, מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך [ר"ל וקשה על רב דמחלק לענין משיכה בין פרה ובין ע"ע, והלא כיון דילפינן מע"ע לענין שאר עבודות דין הוא דנליף גם לענין משיכה שיהיה שוה בשניהם], ומשני, תנאי היא, איכא דמייתי לה לשאר עבודות בגז"ש מע"ע, ואיכא דמייתי מגופה דפרה, ומביא על זה הדרשה שלפנינו, וכונתו ליישב דרב דס"ל דבפרה לא בעינן משיכה לא ס"ל הגז"ש מע"ע לענין שאר עבודות, ורק יליף מהדרשה מגופה דפרה כמבואר לפנינו.
והנה כי כן אנו דקיי"ל דבפרה א"צ משיכה, בהכרח שעיקר הוא דלמודיה דרב לענין שאר עבודות הוא מגופה דפרה, כמו הדרשה שלפנינו, יען כי אם מגז"ש מע"ע הלא יתחייב להצריך גם משיכה, ולכן העתקנו אנו הדרשה שלפנינו ולא הגז"ש עול עול, כדי שלא תסתור הדרשה את הדין, כמבואר.
ואתה תחזה כמה קשים דברי הרמב"ם בפ"א ה"ז מפרה שפסק דבפרה לא בעינן עד שתמשוך, ועם זה הביא למקור הלמוד לענין שאר עבודות הגז"ש עול עול מעגלה ערופה, בעוד שכפי שבארנו אי הא לא קיימא הא, וצע"ג. ובתוי"ט פ"ב מ"ג דפרה הרכיב שתי הדרשות שבגמרא לאחת, בעוד שחלוקות ונפרדות הן, כמש"כ.
והנה איתא במשנה ד' פ"ב דפרה, עלה עליה זכר פסולה, ופי' הרע"ב דילפינן מעגלה ערופה דכתיב בה אשר לא עובד בה, כמבואר לפנינו שם ס"פ שופטים, יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ז מפרה, אלא שלשונו צריך תקון קצת, דמש"כ דכתיב אשר לא עובד בה, דמשטחות הלשון משמע דבפרה כתיב כן, וזה אינו כן, אלא בעגלה ערופה כתיב וילפינן לפרה מינה, וטעם למוד הפסול עלית זכר מלשון אשר לא עובד בה נבאר אי"ה בפ' שופטים.
ורש"י בב"מ ל' א' פירש וז"ל, עלה עליה זכר פסולה דכתיב אשר לא עלה עליה עול וכו', עכ"ל, ולא נתבאר איפה מצא למוד זה, וגם אין מבואר אם זה נקרא עלית עול, ולבד זה דברי רש"י שם אינם קשורים ודבוקים, כפי שיתבאר להמעין, וקרוב בעיני לודאי שיש איזה ט"ס בדבריו ואין להאריך כאן. .
(סוטה מ"ו א׳)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad