1ולא תשאו עליו חטא. א"ר אלעאי, מניין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה קכחעיין לעיל בפסוק כ"ט בענין זה.
.
(יבמות פ"ט ב׳)
2לא תחללו. ת"ר, הכהנים והלוים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים, אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב׳:ח׳) שחתם ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו קכטומפרש בגמ' מאי ואומר, וכי תימא מיתה לא ת"ל וכו'. ואמנם אעפ"כ אין בזה עונש מיתה ביד"ש, וראיה שלא חשבו זה בסנהדרין פ"ג א' בין אלו שבמיתה ביד"ש, אלא ר"ל כדאי חומר עון חילול קדשים זה להענש עליו מיתה ביד"ש, וכה"ג כתבו התוס' בבכורות נ"ד א' ד"ה ושני.
ועיין בבכורות נ"א ב' שר' טרפון ור' חנינא היו רגילים להחזיר החמשת שקלים שהיו נוטלין בפדיון הבן, והקשו בתוס' הא נראה בזה כמסייע בבית הגרנות שמפסידים שאר כהנים שכולם יתנו להם מפני שרגילים להחזיר, וכתבו שאין הנותן יודע בשעה שנותן אם יחזירו, ולדעתי זה דוחק, דהא כיון שרגילים בזה הכל יודעים.
אלא שבכלל לא ידעתי מה חילול כהונה יש בכזה, דהלא רק אז יש חילול כשרוצים ליהנות ממתנותיהם, משא"כ אם מחזירים כפעם בפעם, ואדרבה בזה הם מחבבים את המצוה שאין עושים זה לשם ממון, וכדאי שילמדו מהם לעשות מצוה רק לשם מצוה, וכמ"ש בפסחים ח' ב' מפני מה אין פירות גינוסר וחמי טבריה בירושלים כדי שלא יאמרו עולי רגלים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר ולרחוץ בחמי טבריה דיינו ונמצא עליה שלא לשמה, ואף הכא כן, וצ"ע.
.
(בכורות כ"ו ב׳)
3לא תחללו וגו׳. א"ר שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים אסור לאכול ממנו עראי. מ"ט, דכתיב את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו קלכבר ביארנו בפ' כ"ו שאם הקדים הלוי ליקח מעש"ר מישראל בעוד שהיתה התבואה בשבלים פטור מתרומה גדולה וצריך רק להפריש תרומת מעשר כסדר המצוה המבואר בפרשה, עי"ש, ותרומת מעשר מצותה להפריש מתבואה גמורה, היינו מתבואה שנדושה ונטהרה מקש ומתבן, ואמר כאן דהו"א כיון דהשתא עודנו בשבלים ואין עוד חיוב תרומת מעשר עליו וגם מתרומה גדולה פטור יהא רשאי לע"ע לאכול ממנו עראי עד שידושם וימרחם וכמו דקי"ל בחלה שאוכל עראי מן העיסה עד שתהיה נלושה שאז בא חיוב חלה [כמבואר לפנינו בפרשה שלח] קמ"ל דאסור.
וטעם הדבר מבואר בבבלי ביצה י"ג ב' הואיל ויצא עליו שם מעשר, ר"ל משנקרא מעשר, בזה שלקחם מהישראל הזקיקתו לתרומה, ור"ל שכבר נקראת קודש, וכשאוכל ממנה קודם תקונה הוי כמחלל את הקודש, כהדרשה שבכאן, וענין אכילת ארעי הוא כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל אחת אחת.
וסמיך זה על לשון את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, דמכיון שלקח הלוי מהם מעשר ראשון כבר נקדשו אע"פ שלקח שלא כסדרן, היינו קודם תרומה גדולה, ונקראו קדשי בני ישראל.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ה)