1ומכה אביו. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב מרי, דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, ודילמא לאו אביו הוא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל קטזעיין מש"כ בענין זה לקמן בפרשה בפסוק אחרי רבים להטות (כ"ג ב') ועיין בדרשה הבאה. .
(חולין י"א ב׳)
2ומכה אביו. תניא, מניין שהורגין על החזקות א"ר שמואל בריה דר' יוסי בר בון, דכתיב ומכה אביו מות יומת, וכי דבר ברי הוא שזה אביו והלא חזקה היא שהוא אביו, אלא מכאן שהורגין על החזקות קיזעיין בדרשה הקודמת דילפינן מהכרח זה דאזלינן בתר רובא, וברמב"ם פ"א ה"כ מאיסורי ביאה הביא דרשת הירושלמי זה לראיה דאזלינן בתר חזקה, ולכאורה לפי הדרשה הקודמת אין ראיה מכאן דהטעם דאזלינן בתר חזקה, כיון די"ל דהוא מטעם דאזלינן בתר רובא וכדעת הבבלי, וצ"ל דמכאן ראיה לשיטת הסוברים דגוף המדה דאזלינן בתר רובא היא משום חזקה, כלומר כיון דהרוב כן ממילא הוי החזקה כן ואזלינן בתר החזקה, ולכן תפסו הירושלמי ורמב"ם עיקר ויסוד הסברא, ויש הרבה להאריך ולפלפל בזה אלא שאין מתכלית החבור להאריך בפלפולים. .
(ירושלמי קדושין פ"י ה"י)
3ומכה אביו ואמו. ודילמא אינו חייב עד דקטיל לי', מדכתיב (פ׳ י"ב) מכה איש ומת מות יומת, וכתיב (פ׳ מסעי) או באיבה הכהו בידו וימות, ש"מ כל היכי דאיכא הכאה סתם לאו מיתה היא קיחבגמ' פריך על עיקר הקושיא ודילמא וכו' ס"ד קטל חד בסייף ואביו בחנק, ומסיק דפריך למ"ד חנק חמור, [וסמך על הדרשה שבסמוך דמיתה סתם שבאביו ואמו הוא חנק]. .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
4ומכה אביו ואמו. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה, דאמר קרא (פ׳ אמור) מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה דכתיב בה נפש קיטבס"פ אמור ומכה נפש בהמה ישלמנה. אף מכה אדם עד דעביד ביה חבורה, ומה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור קככגון אם מקיז לו דם וכדומה ובבהמה ודאי פטור בכזה דהא לא הזיקה, ובהכאה בלא חבורה עובר רק בלאו לא יוסיף פן יוסיף (פ' תצא), והפסיק מכה אדם יומת איירי באביו דחייב מיתה על הכאה שאין בה מיתה כמבואר בסוגיא, ומבואר בגמרא דאע"פ דלרפואה פטור היינו רק לענין פטור מעונש, אבל לכתחלה אם הבן רופא לא יקיז דם לאביו אם אפשר באחר, ועיין ביו"ד סי' רמ"א, ובמכילתא איתא בענין זה אתה אומר מכה שיש בה חבורה או אינו אלא מכה שאין בה חבורה, אמרת, ומה מדת נזקין מרובה אינו חייב עד שיעשה חבורה מדת עונשין מעוטה אינו דין עד שיעשה חבורה, ע"כ. ונראה הבאור מדת נזקין מרובה לחייב שוגג כמזיד ומדת עונשין דהיינו מיתה היא מועטה שאינה אלא במזיד. –
והנה אע"פ שההיקש הראשון איפרך בגמרא בכ"ז מכיון דלדינא אין נ"מ לכן העתקנוהו מפני שכן הוא גם בתו"כ פ' אמור ובמכילתא, והוא גם פשוט. .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
5ומכה אביו ואמו. המכה אביו ואמו אינו חייב אלא מחיים קכאדין זה פשוט עפ"י הדרשה הקודמת דאינו חייב אלא אם עשה חבורה והרי זה שייך רק במכה את החי. .
(שם פ"ה ב׳)
6ומכה אביו ואמו. אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין, אמרת, הואיל ומכה חייב ומקלל חייב, מה מקלל אחד אחד בפני עצמו אף מכה אחד אחד בפני עצמו קכבוהא דמקלל חייב על כל אחד בפני עצמו מבואר בסנהדרין ס"ו א' דילפינן מדכתיב (פ' קדושים כ' ט') איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל, סמך פעם אחת הפעל קלל לאביו ופעם לאמו ללמד שחייב גם על כל אחד בפני עצמו, וע"ע בסמוך פסוק י"ז ולפנינו ס"פ אמור באה עוד דרשה בזה. .
(מכילתא)
7מות יומת. המכה אביו ואמו מיתתו בחנק, דכתיב מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק קכגטעם כלל זה מבואר בסנהדרין נ"ב ב' דילפינן מיתה בידי אדם ממיתה בידי שמים מה מיתה בידי שמים הוי מיתה שאין בה רושם בגוף אף מיתה סתם שבידי אדם הוי מיתה שאין בה רושם בגוף, ומיתה כזו היא רק חנק, ועיין מש"כ בסמוך פסוק י"ז אות קנ"ג. .
(סנהדרין פ"ד ב׳)