קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 11 · פסקה 28

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אדני משה כלאם. א"ר לוי, כל דמותיב מלה קמיה דרביה אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע ויאמר אדוני משה כלאם, וכתיב (ד"ה א׳ ז') נון בנו יהושע בנו כדס"ל דמה שאמר כלאם הוי כהוראה, כאומר לו ראוים הם לכך, ומ"ש בלא ולד הכונה בלא ולד זכר, כי נקבות היו לו [ע' רש"י מגילה י"ד סע"ב] ולשון התוס' מגילה ג' ב' מפורש שלא היה לו בן זכר, והכתוב מספר שלא יפה עשה יהושע, ולכן כתיב משרת משה מבחוריו, אשר באמת תואר זה אינו מוכרח להזכיר כאן לענין, אלא אמר הכתוב שהיה משרת משה מבחוריו היה לו יותר להזהר שלא לדבר בפני אדונו גם דבר זה דהוי כמורה הלכה. –
ודע שאמרו בחלק ק' ב' הקורא לרבו בשמו הרי זה אפיקורס, ופירש"י שאינו אומר אדוני פלוני, עכ"ל. ולכאורה מניין לו זה, ודילמא אסור לקראו כלל בשמו, אלא לומר רבי סתם, אך הנה מפסוק שלפנינו מוכרחת דשרי כן, שהרי כן אמר יהושע אדוני משה. והש"ך ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ו כתב דדוקא שלא בפניו מותר לומר רבי פלוני אבל בפניו אסור גם זה אלא צ"ל רבי סתם, ותפסו עליו האחרונים שנעלם ממנו לפי שעה פסוק זה שאמר יהושע בפני משה אדוני משה.
והנה אע"פ שבודאי אישתמיט ליה לשעה פסוק זה, דאל"ה לא יתכן שלא זכרו, בכ"ז אפשר לקיים דיניה ולומר דמפסוק זה אין ראיה מכרחת כ"כ, יען כי עיקר הטעם שאסור לומר בפניו רבי פלוני משום דלשון זה מורה שיש לו עוד רב, וכדי לציין זה מזה אומר רבי פלוני, והוי זה העדר הכבוד להרב שמרמז לו בפניו שיש לו עוד רב, והנה זה שייך רק ברב ותלמיד דעלמא, אבל לא במשה, יען כי לו יהא שהיה לו ליהושע עוד רב, אך הלא גם אותו הרב היה תלמידו של משה, שהרי משה היה רבן של כל ישראל, וא"כ אין בזה פחיתות הכבוד למשה, אבל בעלמא באמת אסור כן.
.
(עירובין ס"ג ב׳)
2
אדני משה. כלאם. מאי טעמא, דלאו אורח ארעא, דהו"ל כתלמיד שהורה הלכה בפני רבו כהכתב בס' מיני תרגימא בבאור הדבר, שהיה המנהג בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול ממנו אלא הולכים אחריו כתלמידים והם בני הנביאים, עכ"ל. ומפרש בגמרא דפי' זה צ"ל רק למ"ד בפסוק הקודם שנבאו על עסקי שליו או על עסקי גוג ומגוג, אבל למ"ד שנבאו משה מת ויהושע מכניס פשוט הוא מ"ש אדוני משה כלאם שקנא לכבודו או לצערו של משה. .
(סנהדרין י"ז א')
3
כלאם. מאי כלאם. אמר ליה, הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם כודקשה לפרש מלשון כליה ממש, דהא לא חטאו בעונש מיתה בידי שמים, ומ"ש בדרשה הקודמת שחטאו משום מורה הלכה בפני רבו דחייב מיתה, הנה שם הוי ענינו עונש בידי שמים, וגם אין זה הוראה ממש אלא כעין הוראה כמש"כ שם, וגם קשה לפרש כלאם מלשון כלוא בית, דמאי שייך עונש זה לחטאם, לכן מפרש דקאי על כלית הנבואה שלהם, ור"ל שלא יוסיפו לנבאות, ונותן לו עצה לזה שיטיל עליהם צרכי צבור ויהיו טרודים הרבה ואין הנבואה שורה מתוך הטרדה. .
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad