מתנבאים. תניא, בשעה שאמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויים לאותה גדולה, אמר הקב"ה, הואיל ומיעטתם עצמכם הרי אני מוסיף גדולה על גדולתכם, ומה גדולה הוסיף להם, שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו, מנלן, הכא כתיב ויתנבאו ולא יספו והתם כתיב מתנבאים, עדיין מתנבאים והולכים כגומפרש בגמרא דא"א להביא ראיה דשאר הנביאים נבאו ופסקו, משום דכתיב ויתנבאו ולא יספו, יען כי מלות אלו ולא יספו אפשר לפרש גם במובן הוספה וכמו בפ' ואתחנן קול גדול ולא יסף, אך קשה, דהא עכ"פ כתיב ולא יספו, ואפשר לפרש ולא פסקו וא"כ היו הענינים סותרים, ומנ"ל לפרש כאן ולא יספו מלשון תוספת, וצ"ל דכיון דיש לו שני מובנים בבאור הפעל יסף מלשון תוספת. ומלשון הפסק, ולכן הכונה דאחרי שהפעל ויתנבאו מורה על העבר ולא על העתיד לכן לפי"ז בהכרח נפרש ולא יספו מלשון תוספת ודו"ק.
.
(שם שם)
(שם שם)