אל תפנו וגו'. הרי זו אזהרה לבעל אוב רלגלרש"י בסנהדרין ס"ה א' הוי זו אזהרה לשואל בהם, ואזהרה למכשפים עצמן הוי הפ' דפ' שופטים לא ימצא בך וגו' מעונן וגו' וחובר חבר, והתוס' הקשו על זה, דאי אל תפנו הוי אזהרה לשואל א"כ יהא בו כרת דכתיב בפרשה זו והנפש אשר תפנה והכרתי אותה, ובאמת הלא קיי"ל דהשואל אינו בכרת רק באזהרה, ולכן פרשו דאל תפנו הוי אזהרה למכשף ולא ימצא בך הוי אזהרה לשואל, שהרי באותו הפסוק כתיב ושואל אוב וידעוני, יעו"ש. אבל יש ליישב פירש"י דבאותו פסוק כלולה אזהרה לשניהם, למכשף ולשואל, ועיין בעירובין י"ז ב'. –
ועיין לפנינו בפ' שופטים בפ' לא תלמד לעשות דרשו אבל אתה למד להבין ולהורות, ומבואר דאזהרה זו אינה רק לשואל על איזו דבר ולעשות איזו פעולה, אבל בשואל כדי לידע תכונתם ואופן עשייתם מותר. וענין ההוראה בזה י"ל ע"פ מ"ש במנחות ס"ה א' אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע עניני כישוף, וזהו להורות כדי שיהיה ראוי לישב בסנהדרין, וע"ע מש"כ בזה בפ' שופטים.
. (ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י)
אל האובות וגו'. בעל אוב – זה פיתום המדבר משחיו רלדפיתם בלשון יוני – מגיד נעלמות וקולו נשמע כאלו יוצא מתחת כתפיו וכבדרשה הבאה.
, ידעוני – זה המדבר בפיו רלהומכניס עצם עוף ידוע בפיו כמבואר בדרשה הבאה ועושה מעשים זרים עד שנופל בנכפה ומדבר עתידות.
הם בסקילה והנשאל בהם באזהרה רלוכמבואר בדרשה הקודמת.
. (סנהדרין ס"ה א')
אל האובות וגו'. ת"ר, בעל אוב – זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני – זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו רלזעיקר דרשה זו באה בהקודמת וכאן הוא רק מוסיף באור, וע' מש"כ שם.
. (שם שם)
אל תבקשו וגו'. מלמד שאינם באים על האדם אא"כ הפנה דעתו להם ונטמא בהם רלחנראה דהוא ע"ד מ"ש ביומא ל"ט א' הבא לטמא פותחין לו, אדם מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה וכו', וע' מש"כ ס"פ שמיני. –
ודע שכתב מהר"ש אלגזי, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו לכן האור הזה כבר הבקיע ובא והטומאה כליל תחלוף ונתבטלו כחות הטומאה ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה תקונן כעת רק במוחי השוטים והתינוקת, עכ"ל כפי המובא בתפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז) וכפי הנראה צ"ל מהר"י חאגיז במקום מהר"ש אלגזי כי כן הוא בפירושו עץ החיים בשנוי לשון ע"ש. ויתכן שעל יסוד דברים אלו החליט בעל נחלת שבעה (סי' ט"ו) להתיר להמון העם השואלים למכשפים ע"ד גניבה וחולה וכדומה, אחרי כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח.
. (תו"כ)