מפני שיבה תקום וגו'. ת"ר, שיבה כל שיבה במשמע רלטר"ל אפילו עם הארץ, רק שאינו רשע ועבריין.
, יכול אפילו מפני זקן אשמאי רמבור ועבריין, אבל אין ר"ל רשע – דפשיטא הוא שאין מחויבין בכבודו.
, ת"ל והדרת פני זקן, אין זקן אלא מי שקנה חכמה רמאלשון נוטריקו"ן הוא, זה קנה חכמה, כך פירש"י. ויש להוסיף באור משום דסתם זקן מאסף חכמה ע"י נסיונות רבים בקורות ימי חייו, וכמ"ש באיוב אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, וממילא מבואר שכל מי שקנה חכמה ואפילו צעיר לימים ג"כ צריך להדרו, ועיין ביו"ד סימן רמ"ד ולפנינו בר"פ חיי בפ' ואברהם זקן.
ויש להעיר במ"ש ביבמות ק"א א' לענין חליצה דכתיב וקראו לו זקני עירו דרשו לרבות אפילו הדיוטות, ולמה לא דרשו כמו הכא אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וי"ל משום דבאמת אין להוציא המלה זקן מפשטה שכוללת זקן בשנים, ואפילו הדיוט, ורק הכא שאני, דמקודם כתיב מפני שיבה תקום, וא"כ כבר זכר ענין זקנה, ולמה כפל עוד והדרת פני זקן, ולכן דריש דקאי על חכם וכדמפרש.
ודע דלפי מש"כ דגם חכם צעיר לימים הוא בכלל זקן וחייבים בהדורו, יתחייב שגם מפני העוסק בצדקה ומע"ט אע"פ שאינו ת"ח חייבים ג"כ בהדורו, יען שגם הוא כלול בשם זקן, שכן מצינו במגילה י"ז ב' שכוללין בתפלת י"ח בברכת על הצדיקים גם את גרי הצדק, דכתיב והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, הרי דמפרש זקן – צדיק, וכ"מ בקדושין ל"ג ב' שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוא דאפילו מר שמואל קאים מקמיה, ובשבת ל"א ב' משמע דאפילו רק מי שהוא ירא ה' באמת חייבים לעמוד מפניו, דאיתא התם, ניקום מקמיה דגבר דחיל תטאין הוא, וכן הסברא נותנת דעיקר למוד התורה הוא ע"מ לעשות, ובפוסקים לא נתבאר מזה. –
והנה שיעור השיבה שחייבים לעמוד מפניו כתב הרא"ש דהוא בן שבעים שנה, ומשנה מפורשת באבות בן שבעים לשיבה, אבל בסידור האר"י בהקדמת התפלה כתב דצריך לעמוד מפני בן ששים שנה, והוא פלא, דלא משמע כן ע"פ המשנה דאבות הנ"ל ולשון פסוק זה, ואפשר לומר דסמך על מה שתרגם אונקלוס מפני שיבה – מן קדם דסבר באורייתא, והדרת פני זקן – ותהדר פני סבא, הרי שפירש זקן – זקן ממש, ובמשנה דאבות הנ"ל מבואר בן ששים לזקנה, אך דברי התרגום סותרים להגמרא דמפני שיבה פירושו שיבה ממש, וזקן פירושו ת"ח, כמבואר לפנינו, ועיין ברמב"ן, וצ"ע.
אך לכאורה צ"ע כלל לשון המשנה הנ"ל בן ששים לזקנה ממ"ש בסוף מו"ק כ"ח א' דשמואל הנביא מת בן נ"ב שנה וכתיב ביה ויהי כי זקן שמואל (ש"א ח') הרי דקורא הכתוב זקן גם לפחות מבן ששים, וי"ל ע"פ המבואר בתענית ה' ב' דזקנה דכתיב בשמואל לא זקנה בימים אלא שקפצה עליו זקנה קודם זמנו שנעשה חלוש, כ"מ בגמרא. .
(קדושין ל"ב ב')
ויש להעיר במ"ש ביבמות ק"א א' לענין חליצה דכתיב וקראו לו זקני עירו דרשו לרבות אפילו הדיוטות, ולמה לא דרשו כמו הכא אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וי"ל משום דבאמת אין להוציא המלה זקן מפשטה שכוללת זקן בשנים, ואפילו הדיוט, ורק הכא שאני, דמקודם כתיב מפני שיבה תקום, וא"כ כבר זכר ענין זקנה, ולמה כפל עוד והדרת פני זקן, ולכן דריש דקאי על חכם וכדמפרש.
ודע דלפי מש"כ דגם חכם צעיר לימים הוא בכלל זקן וחייבים בהדורו, יתחייב שגם מפני העוסק בצדקה ומע"ט אע"פ שאינו ת"ח חייבים ג"כ בהדורו, יען שגם הוא כלול בשם זקן, שכן מצינו במגילה י"ז ב' שכוללין בתפלת י"ח בברכת על הצדיקים גם את גרי הצדק, דכתיב והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, הרי דמפרש זקן – צדיק, וכ"מ בקדושין ל"ג ב' שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוא דאפילו מר שמואל קאים מקמיה, ובשבת ל"א ב' משמע דאפילו רק מי שהוא ירא ה' באמת חייבים לעמוד מפניו, דאיתא התם, ניקום מקמיה דגבר דחיל תטאין הוא, וכן הסברא נותנת דעיקר למוד התורה הוא ע"מ לעשות, ובפוסקים לא נתבאר מזה. –
והנה שיעור השיבה שחייבים לעמוד מפניו כתב הרא"ש דהוא בן שבעים שנה, ומשנה מפורשת באבות בן שבעים לשיבה, אבל בסידור האר"י בהקדמת התפלה כתב דצריך לעמוד מפני בן ששים שנה, והוא פלא, דלא משמע כן ע"פ המשנה דאבות הנ"ל ולשון פסוק זה, ואפשר לומר דסמך על מה שתרגם אונקלוס מפני שיבה – מן קדם דסבר באורייתא, והדרת פני זקן – ותהדר פני סבא, הרי שפירש זקן – זקן ממש, ובמשנה דאבות הנ"ל מבואר בן ששים לזקנה, אך דברי התרגום סותרים להגמרא דמפני שיבה פירושו שיבה ממש, וזקן פירושו ת"ח, כמבואר לפנינו, ועיין ברמב"ן, וצ"ע.
אך לכאורה צ"ע כלל לשון המשנה הנ"ל בן ששים לזקנה ממ"ש בסוף מו"ק כ"ח א' דשמואל הנביא מת בן נ"ב שנה וכתיב ביה ויהי כי זקן שמואל (ש"א ח') הרי דקורא הכתוב זקן גם לפחות מבן ששים, וי"ל ע"פ המבואר בתענית ה' ב' דזקנה דכתיב בשמואל לא זקנה בימים אלא שקפצה עליו זקנה קודם זמנו שנעשה חלוש, כ"מ בגמרא. .
(קדושין ל"ב ב')