וכי יגור וגו'. תניא, כוללין בתפלה גרי הצדק עם הצדיקים, שנאמר והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתך גר רנבר"ל בברכת על הצדיקים, וכבר זכרנו וביארנו דרשה זו לעיל אות רמ"א, יעוי"ש.
.
(מגילה י"ז ב')
(מגילה י"ז ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסקה 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכי יגור אתך גר. ת"ר, מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלו, ת"ל אתך – במוחזק לך, בא ועדיו עמו מניין ת"ל וכי יגור רנגאין ר"ל שבאו עדים שנתגייר, דפשיטא הוא, אלא הכונה שאומרים ששמעו שנתגייר, ונראה דסמיך על סוף הפסוק, שר"ל שאע"פ שלא נתגייר לפניך אלא בארץ עפ"י שמועת עדים, וכ"מ בתו"כ דמביא על זה הפסיק בארצכם.
.
(יבמות מ"ו ב')
(יבמות מ"ו ב')
בארצכם. אין לי שמקבלים גרים אלא בארץ, מניין שמקבלים גרים גם בחו"ל, ת"ל וכן יגור אתך גר, אתך – בכל מקום שאתך רנדהרבותא בחו"ל אע"פ שיש חשש שמא יחזור לסורו. והנה בגמ' מפרש אע"פ דלעיל כבר ריבה מאתך במוחזק לך [בדרשה הקודמת], אך חדא אתיא מאתך וחדא מעמך, ופירש"י מפסוק גר ותושב וחי עמך, בפ' בהר, עכ"ל, אבל בתו"כ איתא בדרשה זו ת"ל אתכם, והוא בפסוק הסמוך הגר הגר אתכם, ועל יסוד זה כנראה הגיה הגר"א בגמ' חד מאתך וחד מאתכם.
.
(יבמות ט"ו ב')
(יבמות ט"ו ב')
בארצכם. מה ת"ל, ללמד דאפילו בארץ מקבלים גרים, דס"ד אמינא משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני הו"א דלא לקבליה, קמ"ל רנהונראה בטעם הדבר עפ"י מ"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואע"פ דכשידעינן בודאי שמשום סבה חצונית הוא מתגייר אין מקבלים אותו משום זה [ע"ל ס"פ וישלח], אך במקום שספק הוא אז קבעינן אכלל זה ומקבלינן.
.
(שם מ"ז א')
(שם מ"ז א')
לא תונו אתו. באונאת דברים הכתוב מדבר רנודעל אונאת ממון כתיב קרא אחרינא ולא תלחצנו (פ' משפטים).
– כיצד, לא יאמר לו, פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמד תורה מפי הגבורה, ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך רנזבמשנה איתא הלשון אם הוא בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, וכתבו התוס' דלא זו אף זו קתני, לא מבעי שלא יזכרנו מעשה עצמו אלא אפי' מעשה אבותיו, עכ"ל. ולא ידעתי מה דחקם לפרש כן, דהא בפשיטות י"ל דאונאת גר עצמו כלול במה שאמר אם היה בעל תשובה, ובן גרים היינו שכבר נולד ביהדות לאביו הגר, וא"כ לא שיזכירנו מעשה עצמו, ואולי יש להעמיס באור זה בדברי התוס'.
.
(ב"מ נ"ח ב')
(ב"מ נ"ח ב')
לא תונו אתו. ת"ר, המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, וגר לא תונה (פ' משפטים) וכי יגור אתך גר לא תונו אותו, ולא תונו איש את עמיתו (פ' בהר) וגר בכלל עמיתו הוא רנחועי' בחו"מ סי' רכ"ח ס"ב דמטעם זה שהוזהרו בכמה לאוין צריך הרבה ליזהר בזה.
.
(שם נ"ט ב')
(שם נ"ט ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad