את שבתתי תשמרו. תניא, יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, כולכם חייבים בכבודי רכטנראה הרבותא בזה, דהו"א דבנין ביהמ"ק דוחה שבת כמו שהותרו קרבנות ליקרב משום דהוו צורך גבוה, וילפינן זה מדכתיב בשבת (ר"פ ויקהל) יהיה לכם קודש, ודרשינן לכם קודש ולמקום חול, קמ"ל. ומה שבאמת לא השווה בנין ביהמ"ק לקרבנות משום דקרבנות הוקבע להם זמן בכל יום משא"כ בנין ביהמ"ק, ושם בפ' ויקהל בארנו עוד מענין זה, יעו"ש.
. (יבמות ו' א')
ומקדשי תיראו. תניא, יכול יתיירא אדם ממקדש רלר"ל שישתחווה לו לשם אלהות מפני קדושתו.
, נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורה האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש רלאוע"כ אין המורא ממקדש רק בדרך הכבוד למקום וכפי שיתבאר בדרשה הסמוכה, יעו"ש.
. (שם שם ב')
ומקדשי תיראו. אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין ביהמ"ק קיים מניין, ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם רלבשמירת שבת היא נצחית, כמ"ש במכילתא פ' תשא ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, מגיד שאין השבת בטלה מישראל, כך מורא שבמקדש, ר"ל אפילו בעת חורבנו, מפני שקדושת המקום אע"פ שהבית חרב. ומבואר בגמרא ענין המורא שלא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יכנס שם בפתח אחד ויצא בפתח אחר כדי לקצר דרכו כשהולך לעניני חול, וכש"כ שלא ירוק שם וכן לא ישב במקום העזרה ולא ינהוג קלות ראש סמוך מנגד של שער המזרח של ביהמ"ק שהוא מכוון כנגד קה"ק, ואם נכנס לשם בטומאה חייב כרת, וא"כ אחרי שאנחנו בזה"ז כולנו טמאי מתים אסור לכנס לשם.
אמנם זה הוא לדעת הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה דקדושת המקדש לא בטלה גם בזה"ז, ודעתו משום דכיון דטעם קדושתו הוא מפני כבוד השכינ' ושכינה קיימת לעולם, ומסמיך זה על מ"ש במגילה כ"ח א' בפ' והשימותי את מקדשיכם אע"פ ששוממין בקדושתן קיימו, אבל לדעת הראב"ד שם דאינו קדוש עכשיו, והנכנס לשם בטומאה אינו חייב כרת, א"כ אפשר דכל אלה אין נוהגין עכשיו לעבור עליהן בעשה ורק מדרבנן אסירי, ולפנינו בפ' ראה בפ' כי לא באתם אל המנוחה יתבאר מענין זה.
. (שם שם)