1יהי רקיע. רב אמר, יהי רקיע – יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע להמדייק כלל הענין שאמר הקב"ה כאן ביום השני יהי רקיע, דמשמע שהרקיע, דהיינו שמים, נבראו ביום שני, ובאמת הלא דבר ידוע הוא שהשמים ביום ראשון נבראו, ולכן דריש הלשון יהי שתהי' לו להרקיע הויה, והיינו שיתחזק או יקרש ויגלד. וטעם הדבר, דרב לשיטתי' בירושלמי כאן ובמ"ר דביום הראשון היו השמים לחים ולכן הוצרכו להתחזק ביום שני, ויהי' הענין יהי רקיע מלשון הפסוק באיוב (ל"ז) תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק, וע"ע באות הבא. , ור' יהודה בן פזי אמר, יעשה כמין מטלית הרקיע, כמו שנאמר (פ' פקודי) וירקעו את פחי הזהב לוגם הוא מדייק כמו שדייק רב, ואף הוא ס"ל שביום ראשון נבראו השמים ובשני נתחזקו, אלא שסובר שנתחזקו ע"י מטלית כמו כל הדברים המתחזקים ע"י צפוי טס של ברזל וכמש"כ וירקעו את פחי הזהב, הרי שהרקוע ע"י טסים ופחים, וכן כתיב (פ' קרח) ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לחזק ע"י צפוי היינו ששטחום ע"ג המזבח, וכן כאן יהי רקיע שיעשה לה צפוי כמו טס של צפוי, ולפ"ז יותר נכון לגרוס מטלית לרקיע ולא מטלית הרקיע, וכ"ה בב"ר ריש פרשה ד'. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
2יהי רקיע וגו'. תניא, אנשי משמר היו מתענין בכל יום, בשני היו מתענין על מפרשי ימים [על שם שנאמר בו] ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים לזאנשי משמר ענינם ידוע שהם שומרים משמרת הקודש בבית המקדש ומהם בוררים אנשים מיוחדים שיהיו שלוחי כל ישראל להקרבת קרבנות צבור, ונקראים אנשי מעמד על שם שעומדים על הקרבן בשעה שנקרב [וע' לפנינו בפ' פינחס בר"פ תמידין] והם מתענין ומתפללין על צרכי בני ישראל ושלומם. ומה שאמר מתענין בכל יום, לאו דוקא בכל יום ממש אלא בריב ימי השבוע, בשני בשלישי ברביעי ובחמישי [ע' תענית כ"ו א'], ובכל ימי השבוע קורין בתורה במעשה בראשית משום דבזכות הקרבנות העולם מתקיים [ע' תענית כ"ז ב'. ומפרש טעמי התעניות, כי בשני היו מתענין על מפרשי ימים שיעברו בשלום, משום דכתיב בי' יהי רקיע בתוך המים, ופירש"י בתענית כ"ז ב' וצריך להזכיר ולרצות על הדבר, עכ"ל. ובשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים ע"ש שנאמר בו יקוו המים וגו' ותראה היבשה, כלומר שתהא היבשה ראויה להולכים שלא יפלו בפחתים ולא יזוקו מפני חיות רעות, וברביעי מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם משום דכתיב בי' והיו למארת וכתיב מארת חסר ווי"ן שענינו לשון מארה וקללה, ואותו יום צריך רחמים ביחוד על מחלת האסכרה משום דאמרו (שבת ל"ג א') אסכרה באה על עון לשון הרע, וביום הרביעי הי' עון הראשון ללה"ר בזה שרגנה הלבנה על החמה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, כפי שיבא לפנינו לקמן פסוק ט"ז, ובחמישי היו מתענין על מעוברות שלא תפלנה ועל המיניקות שלא ימותו בניהן, על שם דכתיב בי' ישרצו המים שרץ נפש חיה. .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ג)
3בתוך המים. אמר ר' בון, יהי רקיע בתוך המים – יהי רקיע בתוך לחר"ל מכוון באמצע. ובא לפרש הלשון ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (פ' הבא), שכשיעור החלל שבין הרקיע למים התחתונים כך השיעור שבין הרקיע למים העליונים. ודריש בתוך כמו בתוך. והנה אע"פ שכפי דמשמע מירוש' כאן מוסבים דברי ר' בון לענין אחר, אבל כפי המבואר מפירש"י למ"ר כאן ר"פ ד' הוי הבאור כמש"כ, וכ"ה פשוט ומבואר, וכ"מ במדרש שוח"ט סי' י"ט, וע' בבאור ס' חרדים לירושלמי, וקרוב לודאי שהדברים בירושלמי חסרים וקטועים, ובעקרם מכוונים לדברי המ"ר ושוח"ט. [ירושלמי ברכות פ"א ה"א].
4ויהי מבדיל. ובמה, אמר רב אחא בר יעקב, כמלא נימא לטואיזו מן החכמים אמרו שיעורים אחרים בזה, וכונת כולם נראה שבאו לרמז את זה, כי בשר ודם כשצריך להבדיל דבר מחבירו, מכיון שאי אפשר לו לצמצם הבדלה מכוונת ומצומצמת, לכן בהכרח הוא מבדיל יתר מכשיעור, משא"כ בהקב"ה צמצם בהבדלה כל שהוא כמלא נימא. וזה מעין כונת אותה הדרשא בברכות ד' א' על מאמר הקב"ה בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומשה שינה ואמר כחצות, והיינו משום דהקב"ה יודע לצמצם ולכוין את הנקודה החוצה את הלילה, משא"כ בשר ודם, ולכן אמר משה כחצות. .
(חגיגה ט"ו א')