יום שני. אמר ר' בנאה בריה דרב עולא, מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת, מפני שנברא בו אור של גיהנם מועי' המשך לדרשה זו לקמן בפסוק ל"א, ועיין מש"כ בסמוך פסוק י"ד לענין מה שנוהגים שלא להתחיל דבר ביום שני. ומה שכתב רש"י כאן (בפ' ז') דלכן לא נאמר בו כי טוב מפני שלא נגמרה בו מלאכת המים וכל דבר שלא נגמר ונתקן אינו נקרא טוב – הנה לבד שהסברא עצמה מורה על זה, י"ל עוד דזה מרומז בדרשת חז"ל בסוטה י"ב א' בהא דכתיב במשה ותרא אותו כי טוב הוא מלמד שנולד מהול, וזה מבואר עפ"י מ"ש בנדרים ל"א ב' דכל זמן שלא נימל אברהם לא נקרא שלם, והיינו טעמא, שלא נגמרה עוד שלמות קנין גופו, וא"כ במשה דכתיב בתולדתו כי טוב הוא ש"מ שלא היה חסר דבר לשלמות הקנין בגוף, דאל"ה לא יונח לשון טוב, והיינו שנולד מהול, וה"נ מכיון שלא נגמרה בו מלאכת המים אינו נקרא טוב. . (פסחים נ"ד א')
יום שני. שני לבריאת עולם, אבל לא שני בשבוע, שלא מצינו חשבון לשבוע מן התורה מאר"ל שלא מצינו שתציין התורה איזה מאורע למספר ימות השבוע, לומר שזה אירע ביום פלוני מימות השבוע כמו שתציין מספר ימות החודש. וצ"ע במנהגנו בכתובות וגיטין וקנינים וכן בכתבי רשות לציין הדבר ליום השבוע, באחד בשבת, בשני בשבת וכו', וזה דלא כנהוג בתורה ובכל המקרא. ועי' מש"כ בפ' יתרו בפ' זכור את יום השבת. [ירושלמי ר"ה פ"א ה"א].