זאת תורת וגו'. [וכתיב (פ' מצורע) זאת התורה לצרעת הבגד ולבית], מקישם לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה רמודאדם ובגד מנוגע מטמאים את הבית שהם בו.
אי מה בית טעון צפרים לטהרתו אף כולם יטענו צפרים לטהרתם, ת"ל זאת רמזמעוטא הוא וממעטינן צפרים שזה פרט כללי אחד שלא נמצא סניף מענינו כלל בטומאת בגדים, משא"כ טומאת בית אין זה אלא פרט אחד מכלל ענין טמא שבגד טמא מטמא, ומכיון שבכלל בגד מטמא מקשינן לבית שגם יטמא בביאה. ודו"ק.
. (שם)
לטהרו או לטמאו. אין רואין את הנגעים במועד לא להקל ולא להחמיר, דכתיב לטהרו או לטמאו רמחכבר נתבאר לעיל בפ' י"ד שאין הכהן רואה את הנגע ביו"ט משום דשמא יטמאנו ויצטרך להסגירו וימנענו משמחת יו"ט, וכן חתן בשבעת ימי המשתה, יעוי"ש. ודעת ר' מאיר דרואה את הנגע להקל, ר"ל שאם יראנו שטהור הוא יטהרנו מיד, ואם יראה שטמא הוא לא יגיד אלא ישתוק עד אחר החג, ודעת חכמים דגם להקל אינו רואה, משום דאם יראה יהיה חייב להגיד אם טהור אם טמא. ונראה דבגמ' חסר סיום דרשה זו כמו שהיא בתו"כ כאן כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו, ולכן אסור לכהן לשתוק. וטעם הדיוק נראה מדהקדים כאן טהרה לטומאה, ובריש פרשה זו כתיב מקודם וטמאו ואח"כ וטהרו, אשמעינן בזה דכשם שמצוה לטהרו היינו שאסור להתמהמה לומר שטהור הוא כך אסור להתמהמה לומר שטמא הוא, ולכן טוב שלא יראה כלל הנגע במועד, וכל זמן שאינו רואה אין עליו חיוב הגדת פסק ההלכה.
. (מו"ק ז' ב')
לטהרו או לטמאו. מכאן דכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו רמטנתבאר בדרשה הקודמת, יעוי"ש.
וכשם שמצוה, בארץ כך מצוה בחוץ לארץ רנאיצטריך לאשמעינן דלא נימא כיון דהוקשו נגעי צרעת לנגעי בתים, כבדרשה דלעיל, ולכן הו"א כמו שנגעי בתים אין נוהגים בחוץ לארץ כפי שיתבאר ר"פ מצורע כך נגעי אדם ובגדים, קמ"ל. ובענין דין נגעים בזה"ז יתבאר אי"ה לפנינו ר"פ מצורע.
[תו""כ].
לטהרו או לטמאו. תניא, הכהן שמטהרו הוא מטמאו, ואם מת רואהו כהן אחרי רנאהא דבעינן שהכהן המטהרו הוא גם יטמא ילפינן לעיל בפסוק ו' בדרשה וראה הכהן שנית, וכאן יליף רק את זה שאם מת רואהו כהן אחר דלא נימא שלעכובא הוא שהכל יהיה בכהן אחד, ולפי"ז אם א"א בזה כגון שמת הכהן תבטל כל טומאתו, אלא שרואהו כהן אחר. ונראה דיליף זה מלשון או מדלא כתיב לטהרו ולטמאו כמו דכתיב לשונות כאלה בס"פ צו זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' ובס"פ שמיני זאת תורת הבהמה והעוף ובס"פ מצורע לזכר ולנקבה, וכדומה. וע' בנזיר ס"ה ב' הובאה דרשה על לשון לטהרו או לטמאו אך מפני שהיא שלא אליבא דהלכתא השמטנוה.
. (שם)