כלי העור אשר תכבס. אמר רבא, ומי איכא למ"ד עור לאו בר כיבוס הוא והכתיב כל כלי העור אשר תכבס, אלא כל כיבוס דלית ליה כסכוס לאו שמיה כיבוס רמאר"ל כל כבוס שאינו משפשף צדו זה על צדו זה כדרך הכובסין, אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף צדדיו זע"ז אין שמיה כבוס, ועל כבוס כזה תנינן דעור לאו בר כיבוס, משא"כ בבגד נקרא כבוס גם כשכובס על צד אחד משום דשרייתו זהו כבוסו. ומהאי טעמא קיי"ל באו"ח סי' ש"ב ס"ט דמותר ליתן מים על גבי מנעל בשבת לשכשכו בלא שפשוף מצד על צד כמש"כ, משא"כ בגד שיש עליו לכלוך אסור אפי' לשכשכו בלא שפשוף משום דזהו כבוסו אלא מקנחו בסמרטוט, ומהאי טעמא כתב ביש"ש פ"ק דביצה דמת ביו"ט שני שמתעסקין בו ישראל יטהרוהו ע"ג עור משום דאינו בר כבוס ולא על הסדין דשרייתו זהו כבוסו, יעוי"ש, ועי' תוס' שבת קי"א ב' ותוס' ביצה י"ח א'.
. (זבחים צ"ד א')
וסר מהם הנגע. עד שיעקר מהם מכולו רמבר"ל שיסור לגמרי עד שלא ישאר רושם, וזה מדייק מלשון מהם, דלשון וסר לבד אפשר לפרש שיסור מצד אל צד, וכדכתיב ויסר וישב וכדומה.
. (תו"כ)
וכבס שנית. תניא, ר' יונתן בן יוסף אומר, מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה רמגלעיל פסוק נ"ד וצוה הכהן וכבסו.
מה ראשונה לדעת אף שניה לדעת רמדלאפוקי אם נפל הבגד מאליו במים וכמש"כ שם בזה, אף דלעיל בפסוק נ"ד כתיב וכבסו, דמשמע שהכביסה תהיה ע"י אדם וכאן כתיב וכבס בפעל סתמי, דמשמע איך שתכבס בכל אופן, קמ"ל. ומסמיך היקש זה מלשון שנית דמיותר הוא, ולכן דריש שתכבוסת זאת תהיה שניה להראשונה בכל פרטיה.
. (חולין ל"א ב')
וכבס שנית וטהר. השניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו רמהקשה לו הלשון וכבס, דסתם כבוס הוא כדי להסיר הכתם או הלכלוך, וכיון דכבר נתכבס בפעם הראשונה עד שהוסר הכתם כדכתיב לעיל וסר מהם הנגע, וכמש"כ שם, א"כ מאי שייך וכבס שנית, על זה אמר דכביסה זו אינה לנקותו מלכלוך אלא לטהרו, ובאמת היה צ"ל כאן וטבל, אלא אגב דכתיב בכביסה ראשונה (פ' נ"ד) לשון כבוס כתב גם הכא כן, ונ"מ בזה, שכביסה הצריכה לטהרתו צריך טבילת כל הבגד ובמי מקוה.
. (תו"כ)