1זאת תהיה. תהיה בהווייתה תהא, [ואם שינה יתקן] אר"ל אם שינה מסדר המבואר בפרשה כאן פסול הקרבן, אם לא היכא שאפשר לתקן, כגון אם הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן דם, וכן אם הקדים מתן בהונות למתן שבע ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן שבע.
.
(מנחות ה' א')
2זאת תהיה. ארבע מינים שבמצורע מעכבים זה את זה, דאמר קרא זאת תהיה תורת המצורע כמאן דכתיב חקה דמי בהארבע מינים הם עץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפרים, שאם חסר מין אחד אין הטהרה מועלת, אבל מים חיים לא חשיב משום דהיה מערב בהם הדם כמבואר בפסוק ו', ולכן לא חשיב מין לעצמו. וכל מקום שנאמר חקה הוא לעכב, ותמיהני למה צריך לתלות הלשון תהיה בשווי לשון חקה ולא אמר בפשיטות תהיה בהווייתה תהא כמ"ש בדרשה הקודמת, וי"ל.
.
(שם י"ט א')
3זאת תהיה תורת. זאת – אינה נוהגת בבמה. תהיה – בזמן הזה, תורת – לבית עולמים גמענין הבמות בארנו ר"פ ויקרא. וטעם הדבר שטהרת מצורע אינה נוהגת בבמה פשוט משום דכתיב בסמוך פ' י"א והעמיד הכהן וגו' לפני ה' פתח אהל מועד וזה לא שייך בבמה כי שם לא היתה השכינה שורה כמו במקדש כמש"כ בר"פ ויקרא ובר"פ ראה. ומלשון תהיה יליף לזה"ז שכן מורה לשון תהיה על ההויה התמידית בלא ישונה, ודריש כן מיתור מלה זו, דהא כמה פעמים כתיב כלשון פסוק זה בלא מלת תהיה, כמו זאת תורת העולה, זאת תורת החטאת, וכדומה. ופשוט הדבר דלא כל פרטי דיני טהרת מצורע אפשר לקיים בזמן הזה, כי מה שצריך לעשות במקדש כמו קרבנות, בודאי א"א, אלא רק תגלחת וצפרים. ומלשון תורת מרבה בית עולמים, דהיינו בזמן שביהמ"ק קיים, שמכונה בית עולמים ע"ש הכתוב מכון לשבתך עולמים. –
ודבר פלא הוא שלא שמענו מעולם שדיני טהרת מצורע יתנהגו בזה"ז אף כי דרשה גמורה היא כאן וכ"מ לקמן בתו"כ שר' טרפון טיהר שלשה מצורעים, אף כי ר"ט היה לאחר החורבן, וכ"מ בברכות ה' ב' יעו"ש ובתוס', וכ"פ הרמב"ם בפי"א ה"ו מטו"צ [רק במקום דבתו"כ הלשון בזה"ז כתב הוא בפני הבית ושלא בפני הבית, אבל הענין והכונה אחת היא שסמך על הדרשה שבתו"כ כאן, ודבר זה היה בהעלם עין מהרב רי"פ בס' תולדות אדם ח"א פ"ו], ובפרט שיש כמה ענינים שמצורע אסור בהם וכולם שייכים בזה"ז, כמו שאילת שלום ותה"מ וכו', כמבואר לפנינו ס"פ תזריע פ' מ"ה, ולפי מ"ד בספרי פ' נשא, דמצורע שנכנס לירושלים לוקה על ולא יטמאו את מחניהם, לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה דקדושת ירושלים לא בטלה גם בזה"ז, א"כ יהא אסור למצורע ליכנס בזה"ז לירושלים, ולא שמענו כזה מעולם.
וצ"ל הטעם עפ"י המבואר לפנינו בפ' תזריע ר"פ נגעים והובא אל אהרן או אל אחד מבניו הכהנים דלטהרת מצורע צריך כהן מיוחס, וכ"פ הרמב"ם פ"ז ה"ט מתרומות, ובזה"ז אין לנו כהנים מיוחסים כמש"כ הרמב"ם בפ"כ מאיסורי ביאה, ולכן נשתקע הדין.
.
(תו"כ)
4תורת המצורע. המצורע – בין גדול בין קטן דכבר כתבנו כ"פ בפרשות הקודמות דכ"מ שנאמר הלשון תורת כולל הרבה פרטים שנכללו בכלל אחד שדין כולם שוה, וכאן הרבותא לענין מצורע קטן [דמטמא בנגעים כמבואר בפ' תזריע ר"פ נגעים], דאע"פ דכל קרבן צריך להקריב מדעת בעלים, והו"א כיון דקטן אין בו דעת אין מקריבין עבורו, קמ"ל. וטעם הדבר משום דכל מחוסרי כפרה א"צ דעת בעלים כפי שיתבאר ס"פ זו.
.
(נדרים ל"ו א')
5תורת המצורע. נתנגע ונתרפא, נתנגע ונתרפא, מביא קרבן אחד, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורעין הרבה הנראה דצ"ל תורה אחת לצרעות הרבה, שזה יותר מכון לענין. ואמנם זה הוא רק אם נתנגע קודם שהביא אשמו, אבל אם הביא אשמו ואח"כ נתנגע ונתרפא מביא קרבן מיוחד על נגעו השני, דלאחר שהביא האשם נגמרה טהרתו מנגעו הראשון.
.
(כריתות ט' ב')
6תורת המצורע. אמר ריש לקיש. מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע, זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע ופשוט דדריש המלה מצורע כעין נוטרי"קון, וסמיך על מ"ד בגמ' כאן דצרעת בא על עון לה"ר ורכילות כפי שנתבאר ס"פ תזריע. ואמנם לא נתבאר מאי קשה ליה בכלל לשון פסוק זה עד שמצא לנכון לדורשו בלשון נוטרי"קון. וי"ל משום דכ"מ דכתיב בתורה שם מצורע מכונה בשם צרוע ולא מצורע, כמו בפ' תזריע איש צרוע הוא, והצרוע אשר בו הנגע, ובפ' זו מן הצרוע (פ' ג') ובפ' אמור והוא צרוע ובפ' נשא כל צרוע, ולשון מצורע לא מצינו בתורה רק כאן, ולכן דרשוהו.
.
(ערכין ט"ו ב')
7ביום טהרתו. מלמד שטהרתו וטומאתו ביום זפשוט דמדייק דדי היה לכתוב זאת תהיה תורת המצורע בטהרתו, וכהאי גונא דרשו בגמ' סנהדרין ל"ד ב' עה"פ והיה ביום הנחילו את בניו, ביום מנחילין ולא בלילה, משום דדי היה לכתוב בהנחילו. ובמו"ק ח' א' דייקינן הפסוק וביום הראות בו מדלא כתיב ובהראות, ועוד כהנה.
.
(תו"כ)
8ביום טהרתו. כל היום בשר לטהרת מצורע, דכתיב ביום טהרתו חעפ"י הכלל דכל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, ומבואר בדרשה הקודמת דטהרת מצורע הוי דוקא ביום.
.
(מגילה כ"א א')
9ביום טהרתו והובא. שלא ישהה טהרבותא בזה שלא נילף מזב שצריך לספור שבעת ימים ואח"כ יטהר כמבואר ס"פ זו, אלא ביום שיטהר מצרעתו יביא הצפרים ואזוב וכו', ורק הקרבנות מביא בשמיני וכמבואר לקמן בפרשה.
.
(תו"כ)
10והובא אל הכהן. מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן יר"ל דלא נימא שרק הוראת הטומאה והוראת הטהרה צריך להיות בכהן כדכתיב בפ' תזריע וטמאו הכהן וטהרו הכהן כמבואר שם, אבל פעולת הטהרה המבוארת בפרשה זו אינה צריכה להיות בכהן דוקא, קמ"ל דגם זה צריך להיות בכהן, ומדייק זה מיתור הלשון והובא אל הכהן אף דכבר כתיב כ"פ בפרשה הקודמת.
.
(שם)