והתודו את חטאתם. תניא, ר׳ נתן אומר והתודו את חטאתם אשר עשו, זה בנה אב לכל המתים שטעונין ודוי יטהנה אע"פ שפשוט הדבר דדרשה זו אסמכתא היא, מ"מ אינו מבואר איפה מרומז ענין זה שדריש בלשון זה, ועיין בס' התוה"מ ודבריו אינם מבוארים. ונראה דהכונה דכיון שמבואר כאן דכל הבא לעשות תשובה צריך להתודות, א"כ כיון דהאדם קודם מותו בודאי רוצה לעשות תשובה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ממילא צריך להתודות לפני מותו, כי אם לא עכשיו אימתי. ומה ששייך עוד דרשות לפסוקים אלו הובאה לפנינו בפ' ויקרא (ה'), כי שם עיקר מקומם של דינים אלו.
ועיין בסנהדרין מ"ג ב' לענין הנםקל בב"ד אומרים לו התודה, שכן דרך כל המומתים להתודות, שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. ונראה דהלשון כל המומתים לאו דוקא הוא, אלא אפי' כל המתים מעצמן, ולא נקט מומתים אלא משום דאיירי בהרוגי ב"ד. והש"ך ביו"ד סי' של"ח ס"ק א' כתב בשם הפרישה דהלשון שכן דרך כל המומתים להתודות הוא מלשון חז"ל ולא שיאמרו להחולה בלשון זה כדי שלא יפול לבו עליו שיחשב שמסוכן הוא. והנה אם נכונים הדברים בנוגע לדברי הפוסקים שהביאום לענין חולה, אבל במקומם בגמ' אפשר לומר דבאמת נאמרים הם הדברים האלה להולך למות, יען כי לשון זה כתיב בהרוגי ב"ד ושם לא שייך שיפול עליו לבו שהלא יודע הוא שיוצא ליהרג, אבל באמת בחולה א"צ לומר לו בלשון כזה, אלא כמבואר בס' שמחות שאומרים לו הרבה התודו ולא מתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. .
(שם)
ועיין בסנהדרין מ"ג ב' לענין הנםקל בב"ד אומרים לו התודה, שכן דרך כל המומתים להתודות, שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. ונראה דהלשון כל המומתים לאו דוקא הוא, אלא אפי' כל המתים מעצמן, ולא נקט מומתים אלא משום דאיירי בהרוגי ב"ד. והש"ך ביו"ד סי' של"ח ס"ק א' כתב בשם הפרישה דהלשון שכן דרך כל המומתים להתודות הוא מלשון חז"ל ולא שיאמרו להחולה בלשון זה כדי שלא יפול לבו עליו שיחשב שמסוכן הוא. והנה אם נכונים הדברים בנוגע לדברי הפוסקים שהביאום לענין חולה, אבל במקומם בגמ' אפשר לומר דבאמת נאמרים הם הדברים האלה להולך למות, יען כי לשון זה כתיב בהרוגי ב"ד ושם לא שייך שיפול עליו לבו שהלא יודע הוא שיוצא ליהרג, אבל באמת בחולה א"צ לומר לו בלשון כזה, אלא כמבואר בס' שמחות שאומרים לו הרבה התודו ולא מתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. .
(שם)