1ואם אין לאיש גאל. וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים כאכלומר קרובים, [מלשון כי גואל אתה, רות ג'], כי אפי' אם אין לו בן ובת, אח ואחות, אך הלא יש לו איזה קרוב עד יעקב אבינו, והקרוב קרוב קודם.
, אלא בגזל הגר הכתוב מדבר כבוע"ע בהמשך דרשות הבאות מה ששייך לדרשה זו.
.
(ב"ק ק"ט א')
2ואם אין לאיש גאל. מה ת"ל לאיש, אלא איש אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלים או לא, קטן אי אתה צריך לחזור עליו, שבידוע שאין לו גואלים כגר"ל חזקתו שאין לו יורשים. ונסמך על המבואר בדרשה דלעיל דפסוק זה איירי בגזל הגר, ובודאי אין לו בנים, ולפי המבואר בגמ' דאיירי שמתחלה כפר ונשבע לו, צ"ל דאיירי בקפץ ונשבע, ולא שטענו ותבעו לשבועה, דהא קי"ל אין נשבעין על טענת קטן (גיטין נ' א').
.
(שם שם ב׳)
3ואם אין לאיש גאל. אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר המושב הרי כאן שנים כדנראה דר"ל דשני פעמים דבר אחד בכפל לשון, דאחרי שאמר האשם המושב מיותר מ"ש להשיב האשם אליו, וכל ענין שבא בכפל לשון בא להורות על תוקף קיום הדבר בכל אופן שהוא, ולכן ריבה בין איש בין אשה.
.
(שם שם)
4ואם אין לאיש גאל. תנן, הגוזל את הגר ונשבע לו ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה׳ לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו כהוסמך על המבואר בדרשה דלעיל דפסוק זה איירי בגזל הגר, דבו אפשר שלא יהיה גואל וקרוב במשפחה, אבל בישראל אין כזה במציאות, כמש"כ לעיל אות כ"א, והשבועה שבכאן איירי שנשבע לשקר ואח"כ הודה.
.
(שם ק"י א׳)
5להשיב האשם. אמר רבא, גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא, החזירוהו חצאין לא יצא, מאי טעמא, אשם קרייה רחמנא כווקרבן אשם לא בא בלילה משום דכתיב בכלל מעשה הקרבנות ביום צותו (ס"פ צו) ודרשינן ביום ולא בלילה, כמבואר שם.
.
(שם)
6להשיב האשם. אמר רבא, כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר, מאי טעמא, אשם קרייה רחמנא כזר"ל שאם יש שתי השבות משתי גזילות של גר לא יאמר כהן אחד לחבירו טול אתה השבה אחת כולה ואני אטול השבה אחת כולה, אלא יחלקו בשוה בכל אחת, משום דכיון דאשם קרייה רחמנא, ובאשם קי"ל שאין חולקין קרבן כנגד קרבן, כמבואר לפנינו בפ' צו בפסוק לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו.
.
(שם ב׳)
7האשם המושב. ת"ר, אשם זה קרן, המושב זה חומש, או אינו אלא אשם זה איל, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הוי אומר אשם זה קרן, או אינו אלא אשם זה חומש, כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו וחמשיתו יוסף, הוי אומר אשם זה קרן כחדליכא למימר דאשם היינו איל אשם, דהא זה כתיב ביחוד מלבד איל הכפורים, ולכן צ"ל דאשם היונו קרן, ומה שלא כתיב מפורש הכסף המושב בא ללמד שהקרן קרוי אשם לענין שאם החזירו בלילה או החזירו חצאין לא יצא, ושאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר כמו בקרבן אשם, כמבואר בדרשה הקודמת, יעוי"ש.
.
(ב"ק ק"ט א׳)
8האשם המושב. תניא, אשם זה קרן, המושב זה חומש, ובגזל הגר הכתוב מדבר כטכמבואר בדרשה הקודמת.
, או אינו אלא המושב זה כפל ובגניבת הגר הכתוב מדבר, כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו, הרי בממון המשתלם בראש הכתוב מדבר לקרן לבדו שהוא ראש. ועיין בתוס' שהקשו היכי מצי למימר זה כפל והלא אין מתחייב כאן אלא בהודאתו כדכתיב והתודה וכפל לא מתחייב בהודאה, עכ"ל. ואפשר לומר דכונת הגמ' לומר דאפשר איירי בטוען טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדים והודה אח"כ, דבכה"ג חייב כפל ואשם, כמבואר בב"ק ס"ה ב'.
.
(שם שם)
9המושב לה׳ לכהן. אמר רבא, גזל הגר שאין בו שור, פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא, דכתיב האשם המושב – עד שיהא השבה לכל כהן וכהן לאמכהני המשמר שבאותו שבוע. ונראה דסמיך אלשון המושב לכהן, דמדלא כתיב לכהנים משמע ליה שלכל כהן יחידי יהיה ערך השבה, וסתם השבה אינה בפחות משו"פ.
[שם שם]
10לה׳ לכהן. ת"ר, לה׳ לכהן, קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר, או אינו אלא לכל כהן שירצה, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר לבפירש"י וז"ל, מלבד איל הכפורים משמע למי שזה נותן זה נותן, ואיל הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן שבאותו משמר כדכתיב (פ' שופטים) לבד ממכריו על האבות, אני בשבתי ואתה בשבתך, עכ"ל. ולולא דבריו אפשר לפרש הכונה דקשה ליה יתור הלשון אשר יכפר בו עליו, דלאיזה צורך כתבה התורה לשון זה, שהרי אין כאן איל אחר שאינו מכפר, וא"כ אין מן הצורך לציין זה, ולכן דריש הפסוק בדרך סירוס, דהלשון אשר יכפר בו עליו אינו מוסב על האיל אלא על הכהן וכמו שהיה כתוב המושב לה' לכהן אשר יכפר בו עליו, והיינו לכהני המשמר שהם המכפרים, וא"כ ממילא מבואר שצריך ליתן לכהני המשמר.
.
(שם ק"ט ב׳)
11לה׳ לכהן. ת"ר, הרי שהיה הגוזל כהן, מניין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי, ודין הוא אם בשל אחרים זוכה, בשל עצמו לא כש"כ, אתיא גז"ש לכהן לכהן משדה אחוזה לגמבואר אצלנו בפ' בחקתי בענין ערכין בדרשה כזו דכתיב שם (כ"ז כ"א) לכהן תהיה אחוזתו,. ודרשינן מיתור לשון אחוזתו אחוזה שלו ואין זו שלו, כלומר אין ערכי עצמו שלו, ומפני כי הענינים קרובים זל"ז סמכינן בגז"ש ללמוד משם לכאן.
.
(שם שם)
12אשר יכפר בו. תניא, המביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא, דכתיב אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר לדמדלא כתיב בלשון עבר אשר כיפר אלא בלשון עתיד אשר יכפר משמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר.
.
(שם קי"א א')