ואשר יתן. כמה יסוך ויהא חייב – כזית, מאי טעמא, ילפינן נתינה זו מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה שבכאן כזית סאובעלמא שיעור נתינה כזית דילפינן מפסוק ונתן לכהן את הקודש (פ' בחקתי) דכתיב גביה ואיש כי יאכל קודש וסתם אכילה בכזית. . (שם ו׳ ב׳)
ואשר יתן ממנו. [מלמד שאין חייבין אלא על שמן המשחה שעשה משה] סבבגמרא לא בא מפורש דין זה סמוך על פסוק זה, אך מרש"י ומרמב"ם פ"א ה"ה מכלהמ"ק נראה שהיתה לפניהם הגירסא בגמרא שנאמר ואשר יתן ממנו – מאותו של משה. . (שם ה׳ א׳)
על זר. תניא, הסך בשמן המשחה לכהנים ולמלכים פטור, מאי טעמא, דכתיב ואשר יתן ממנו על זר, בעינן שיהיה זר מתחלתו ועד סופו סגאיירי לאחר שנמשחו משיחת מצוה, והו"א דכיון שאין צריכים עוד למשיחה הוו כזרים, קמ"ל דזר נקרא שהוא זר מתחלתו ועד סופו, ועיין משכ"ל אות ל"ח. . (שם ו׳ ב')
ונכרת מעמיו. א"ר אלעזר א"ר הושעיא, כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חלק חטאות ביניהם סדשאם עשה שניהם בשוגג בהעלם אחת חייב שני חטאות, והרבותא בזה דלא נילף מכרת שאין בה אלא אחת כבסמוך, אלא חייב בשני לאוין. , ומאי היא – מפטם וסך, דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו, וכרת אחת – דכתיב איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו סהובירושלמי שבת פ"ז ה"ב ובכ"מ איתא הלשון בענין זה כל מקום שאתה מוצא ב' לאוין וכרת אחת – לאוין מחלקין את הכרת. ויש לפרש הכונה, דלא נימא דאינו חייב כרת אלא אם עשה שניהם משום דעונש כרת מוסב על שניהם, אלא דחייב על כל אחת כיון דבלאוין הם מחולקים, ועיין בבבלי מכות י"ד ב'. . (כריתות ג׳ א׳)