ואת החסידה. אמר רב יהודה, חסידה – זו דיה לבנה, ולפה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה סגפירש"י שחולקת מזונותיה עם חברותיה, וק"ק על פי' זה ממש"כ לעיל בפ' י"ג בשם הרמב"ם דכל עופות טמאים הם אכזרים בטבעם, ובראב"ע פי' שנקראת חסידה ע"ש שמפזרת דרכיה, וכנראה מפרש חסידה מלשון חסד הוא בפ' עריות (פ' אחרי) שענינו גנות ופריצות. וע' רש"י קדושין מ"ט ב'. –
ודע כי בס' אדרת אליהו להגר"א בפ' ראה הביא דרשה למה נקראת חסידה מפני שטובלת אחר שימושה, ובודאי ידע מקור לזה. ובס' חמדת הימים הביא דבר זה בשם מדרש.
. (שם שם)
ואת האנפה. אמר רב יהודה, אנפה – זו דיה רגזנית, ולמה נקרא שמה אנפה – שמנאפת עם חברותיה סדפירש"י שרוגזת וכועסת, והוא מלשון התאנף בי. ונראה מה שלא פירש מנאפת מלשון נאוף, משום דא"כ היתה צריכה להקרא הנאפה, גם י"ל שעיקר הגירסא בגמרא צ"ל שמאנפת.
. (חולין ס"ג א')
ואת הדוכיפת. אמר רב יהודה, למה נקרא שמה דוכיפת – שהודו כפות סהפירש"י כרבלתו עבה ודומה כמו שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול, וקורין לו פואו"ן שלביי"א, עכ"ל. ובפירושו לפסוק זה כתב שהוא תרנגול הבר וכרבלתו כפולה ונקרא בלע"ז הרופ"א, ובאמת פירושו שבגמרא צ"ע, שהרי מפורש איתא בב"ק נ"ה א' טווסא ופסיוני כלאים זה בזה, ופריך פשיטא, ומשני משום דהו"א כיון דרבו בהדי הדדי מין אחד הוא, קמ"ל, ופירש"י פסיוני עוף טהור, וטווסא קורין בלעז פואו"ן, עכ"ל. וא"כ אי ס"ד דפואו"ן עוף טמא הוא כפירושו כאן, הלא פשיטא דהוי כלאים עם פסיוני כדין טמא וטהור דהוו כלאים, וכ"מ בחולין קט"ז א' דפואו"ן עוף טהור הוא, דאיתא התם לוי איקלע לבי יוסף רישבא, אייתו לקמיה רישא דטווסא, ופירש"י טווסא פואו"ן בלע"ז, ואולי פואו"ן ופואו"ן שלביי"א שני מינים הן, וצ"ע.
ומה שמתואר השם הודו לכרבלתו, י"ל משום דהכרבלת מיפה את תארו, וכמ"ש בברכות י' ב' על הפ' ויגש גחזי להדפה מלמד שאחזה בהוד יפיה, יעו"ש בפירש"י, ובזוהר פ' יתרו (פ' ב') ולית שפירו דאיתתא אלא אינון.
. (שם שם)