1ואכלתם אותה במקום קדוש. מה ת"ל אותה – אותה במקום קדוש ואין אחרת במקום קדוש לבדאותה מיותר הוא, דהא עלה קאי, ודריש דבא למעט לחמים אחרים כגון לחמי תודה שאין צריכים להאכל דוקא במקום קדוש דהיינו בעזרה, אלא בכל העיר כדין קדשים קלים, רק במקום טהור כדכתיב בפסוק הסמוך תאכלו במקום טהור.
.
(זבחים נ"ה א')
2וחק בניך. חק בניך ולא חק בנותיך לגצ"ע ל"ל דרשה זו והא כבר כתיב בפ' צו בענין מנחות כל זכר בכהנים יאכל אותה. ואפשר דבא כאן להורות שלא יאכלו בעלי כהנות בשבילן, ומה דכתיב בפסוק הסמוך אתה ובניך ובנותיך מבואר בתו"כ דקאי על מתנות וכאן קאי על החלוקה.
[תו"כ]
3מאשי ה'. מלמד שאין להם לכהנים אלא לאחר מתנות האשים לדבא להורות גם דכל שאין ממנה לאשים כגון מנחה פסולה אין חולקין בה הכהנים וכמבואר לעיל פ' צו חלקם נתתי אותה מאשי.
.
(שם)
4כי כן צויתי. ת"ר, כי כן צויתי, כאשר צויתי (פ' י"ח), כאשר צוה ה' (פ' ט"ו), – כי כן צויתי – באנינות יאכלוה,, כאשר צויתי – בשעת מעשה אמר להם, כאשר צוד, ה, – ולא מעצמי אני אומר להקשה לו למה חזר ג' פעמים בענין אחד דבר הצואה, ודריש שהיה מוכרח לומר כולם מפני ההוראות המחודשות, כי מתחלה צוה אותם לאכול המנחה באנינות, וזה כנגד הדין, והיתה זה רק להוראת שעה, לכן היה מוכרח לומר שנצטוה על זה מהקב"ה, ושוב כשמצא מה שעשו ששרפו את שעיר החטאת והוא שעיר של ר"ח [כפי שיתבאר בסמוך], אמר להם הן לא הובא את דמה הלא לא אירע בו פסול והיה להם לאכלו בקודש כאשר צויתי אתכם במנחה שאמרתי לכם שמפי הקב"ה נצטויתי, ושוב הבטיח להם שיהיו סומכין בזה ע"פ הדבור לאכול באנינות ולא יעשו כמו שעשו בחטאת. ובאמת היה משה טועה בדבר, מפני ששלשה שעירים קרבו בו ביום, שעיר שמיני ושעיר נשיא ושעיר ר"ח, כפי שיתבאר בסמוך, וזה שנשרף היה השעיר של ר"ח, כפי שיתבאר, וזה שאמר לו הקב"ה לאכול באנינות היה רק שעיר שמיני ושעיר נשיא, מפני שהם קדשי שעה, ולכן נהג בהם דין הוראת שעה, אבל שעיר ר"ח שהוא קדשי דורות היה דינו עומד על דין הכולל שלא הותרה אכילתו באנינות, ועל זה העירו אהרן כפי שיתבאר בסמוך פ' י"ז.
ויש להעיר שלא סידר הדרשות כאן על סדר הכתובים, אלא הקדים פ' י"ח לפ' ט"ו, וצ"ל שסידר עפ"י סדר המעשים והענינים.
.
(זבחים ק"א א')