תאכלו במקום טהור. תניא, אמר רבי נחמיה, תאכלו במקום טהור, וכי ראשונים בטומאה אכלום לור"ל וכי קרבנות הראשונים שנאמרו תחלה, כגון שעירים ומנחה, היו אוכלין בטומאה, מה שצריך לצות על אלה לאכלם במקום טהור.
אלא טהור מכלל שהוא טמא, טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה הוא, זה מחנה ישראל לזר"ל מדלא כתיב במקום קדוש ש"מ דלא בעינן במקום קדוש אלא רק במקום טהור במקצת ולא טהור מן הכל, הא כיצד במחנה הטהור מטומאות מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין לשם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר, כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים דאמרי' בפסחים ס"ז ב' מצורע משתלח חוץ לג' מחנות, זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה, והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות ובבית עולמים הר הבית, וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה, כמבואר לפנינו ר"פ בשלח.
. (שם נ"ה א')
ובנותיך אתך. אתך – בזמן שאתך לחר"ל כשעדיין לא נישאת מותרת בחזה ושוק, ואע"פ דבפסוק הקודם כתיב חקך וחק בניך ודרשינן חק לבנים ולא לבנות, מוקי בתו"כ דהתם איירי לענין חלוקה בקדשים וכאן איירי במתנות. פרטי ענין זה יתבאר אי"ה בפ' אמור בפסוק מלחם אביה תאכל.
. (יבמות פ"ז א')