בניו הנותרים. תניא, אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שזוכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין להשרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם כטפירש"י דלשון הנותרים משמע שאף הם ראוים להשרף ונותרו, עכ"ל, ועדיון צריך באור. ונראה שסמכה הגמרא בדרשה זו על מ"ש בתו"כ שבעת שנשרפו נדב ואביהוא היו אתם גם אלעזר ואיתמר, ובנס נצולו מן האש, יעו"ש. ועיין בחא"ג כתב דזה סותר למש"כ רש"י בחומש פ' עקב בשם מדרש ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו, זה כלוי בנים וכו' ואתפלל גם בעד אהרן, והועילה תפלתו לכפר מחצה ומתו שנים ושנים נשארו, עכ"ל. ומזה הלא מוכח דאדרבה דבחטא אהרן היו ראוין כולן להשרף וכאן אמר שעמד להם זכות אביהם, עכ"ל.
ולי נראה שצריך להיות הגירסא בגמרא כאן שזכות אבותיהם, או אבותם, עמדה להם, וקאי על אברהם יצחק ויעקב, ולפי"ז יתכן הלשון והענין שזוכין לבני בניהם עד סוף כל הדורות, ואלו קאי על אהרן אין לשון זה מבואר כ"כ, וגם ממה שאמר משה בתפלתו אז זכור לאברהם ליצחק ולישראל מוכח שכן היא הכונה, וכ"מ הגירסא בע"י שזכות אבותם, ודו"ק. .
(יומא פ"ז א')
ולי נראה שצריך להיות הגירסא בגמרא כאן שזכות אבותיהם, או אבותם, עמדה להם, וקאי על אברהם יצחק ויעקב, ולפי"ז יתכן הלשון והענין שזוכין לבני בניהם עד סוף כל הדורות, ואלו קאי על אהרן אין לשון זה מבואר כ"כ, וגם ממה שאמר משה בתפלתו אז זכור לאברהם ליצחק ולישראל מוכח שכן היא הכונה, וכ"מ הגירסא בע"י שזכות אבותם, ודו"ק. .
(יומא פ"ז א')