יביאהו עד. תניא, אבא שאול אומר, יביאהו עד – יביא עדודה לבית דין קמאמפרש עד מלשון בבקר יאכל עד (פ' ויחי) וכן בגד עדים (ישעיה ס"ד) וענינו טרוף וקרוע [וברמ"א ליו"ד סי' ק"צ סל"ג פי' מ"ש בגמ' נדה בודקת בעדים היינו בסמרטוטין ובגדים קרועים], ור"ל יביא הנבלה לב"ד לשומה כמה היא שוה. וחכמים דרשי לשון זה יביאהו עד – יביא עדים שנטרפה באונס ופטור, ומסיק בגמ' דפליגי בטורח נבלה, כלומר, על מי חלה הטיפול בנבלה להביאה ממקום שהיא לבי"ד לשומה, אבא שאול ס"ל על המזיק חלה וחכמים ס"ל דעל הניזק.
והנה לכאורה אין כל באור לטעם מחלוקת זו, דהא באמת ענין פלוגתתם שונה הוא כלל, דחכמים ס"ל דיביאהו עד קאי על הבאת עדים שנטרפה באונס ופטור, וא"כ הלא אין כל ענין ושייכות לטיפול בנבלה להביאה, כיון דפטור הוא בכולו, ול"ל הטיפול, ואבא שאול ס"ל דבפשיעה איירי הכתוב, כלומר, במקום שחייב לשלם וצריך לשום הנבלה בדמים, ולכן צריך הוא להטריח להביא הנבלה לבי"ד, וא"כ הלא לכאורה לא פליגי כלל על מי חלה טורח ההבאה, רק חכמים מוקי קרא באונס ואבא שאול בפשיעה, והם מודים לאבא שאול בפשיעה ואבא שאול להם באונס, ולא ראיתי להמפרשים שיפרשו ענין זה.
ואף גם זאת קשה לחכמים ל"ל כלל דרשה זו שבעדים פטור, הא כבר דריש לעיל איסי בן יהודה (פ' ט') אין רואה הא יש רואה, כלומר, עדים, יביא ראיה ויפטר. ואמנס התוס' כאן כתבו דמשמעות דורשין איכא בינייהו, אבל זה דוחק, דעכ"פ ל"ל לדרשה זו בעוד שאפשר לפרש דהפסוק הזה איירי בפשיעה, ויביאהו עד ענינו יביא עדודה.
וצ"ל דהכונה כך היא, דמכיון דס"ל לחכמים דטורח נבלה על הניזק לכן א"א להו לאוקים יביאהו עד בפשיעה ויהיה מוסב הלשון יביאהו עד על הנבלה ועל המזיק, לכן בהכרח להו לאוקים הפ' באונס ולהסב הכונה יביאהו עד על עדים, ואע"פ דכבר ידעינן פטור בעדים מדרשת איסי בהכרח צ"ל דמשמעות דורשין בינייהו, וא"ש ס"ל דטורח נבלה על המזיק, וא"כ אפשר ללמוד ענין עדים מפ' אין רואה, ופ' זה איירי בפשיעה, ועד פירושו עדודה, ודו"ק.
והנה להלכה קיי"ל כאבא שאול, וא"כ פ' זה איירי בפשיעה ואין כל שייכות הבאת עדים לכאן. ולכן השמטנו דרשת חכמים, והא דבאונס מועלת הבאת עדים לפטור ילפינן מדרשת איסי, ודו"ק. וטעם הדבר דקיי"ל כא"ש נגד חכמים, הוא מפני דתנינן בברייתא כותיה והובא לפנינו לעיל בפרשה הקודמת פסוק ל"ד. .
(ב"ק י"א א׳)
והנה לכאורה אין כל באור לטעם מחלוקת זו, דהא באמת ענין פלוגתתם שונה הוא כלל, דחכמים ס"ל דיביאהו עד קאי על הבאת עדים שנטרפה באונס ופטור, וא"כ הלא אין כל ענין ושייכות לטיפול בנבלה להביאה, כיון דפטור הוא בכולו, ול"ל הטיפול, ואבא שאול ס"ל דבפשיעה איירי הכתוב, כלומר, במקום שחייב לשלם וצריך לשום הנבלה בדמים, ולכן צריך הוא להטריח להביא הנבלה לבי"ד, וא"כ הלא לכאורה לא פליגי כלל על מי חלה טורח ההבאה, רק חכמים מוקי קרא באונס ואבא שאול בפשיעה, והם מודים לאבא שאול בפשיעה ואבא שאול להם באונס, ולא ראיתי להמפרשים שיפרשו ענין זה.
ואף גם זאת קשה לחכמים ל"ל כלל דרשה זו שבעדים פטור, הא כבר דריש לעיל איסי בן יהודה (פ' ט') אין רואה הא יש רואה, כלומר, עדים, יביא ראיה ויפטר. ואמנס התוס' כאן כתבו דמשמעות דורשין איכא בינייהו, אבל זה דוחק, דעכ"פ ל"ל לדרשה זו בעוד שאפשר לפרש דהפסוק הזה איירי בפשיעה, ויביאהו עד ענינו יביא עדודה.
וצ"ל דהכונה כך היא, דמכיון דס"ל לחכמים דטורח נבלה על הניזק לכן א"א להו לאוקים יביאהו עד בפשיעה ויהיה מוסב הלשון יביאהו עד על הנבלה ועל המזיק, לכן בהכרח להו לאוקים הפ' באונס ולהסב הכונה יביאהו עד על עדים, ואע"פ דכבר ידעינן פטור בעדים מדרשת איסי בהכרח צ"ל דמשמעות דורשין בינייהו, וא"ש ס"ל דטורח נבלה על המזיק, וא"כ אפשר ללמוד ענין עדים מפ' אין רואה, ופ' זה איירי בפשיעה, ועד פירושו עדודה, ודו"ק.
והנה להלכה קיי"ל כאבא שאול, וא"כ פ' זה איירי בפשיעה ואין כל שייכות הבאת עדים לכאן. ולכן השמטנו דרשת חכמים, והא דבאונס מועלת הבאת עדים לפטור ילפינן מדרשת איסי, ודו"ק. וטעם הדבר דקיי"ל כא"ש נגד חכמים, הוא מפני דתנינן בברייתא כותיה והובא לפנינו לעיל בפרשה הקודמת פסוק ל"ד. .
(ב"ק י"א א׳)