1ואהבת. תנא, ואהבת את ה' אלהיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו יזובספרי איתא הלשון אהבהו על הבריות כאברהם אבינו שהיה מכניס אנשים תחת כנפי השכינה, וכאן מפרש בהרחב באור באיזה אופן ימשוך אהבת ה' על הבריות בזה שיתנהג במדות נכונות ורצויות לבריות, כמבואר.
.
(יומא פ"ו א')
2ואהבת וגו'. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא – ואהבת את ה' אלהיך, מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר יחר"ל אף דלא נזכר כאן ענין שבועה, אך סברא היא דמאן דרחים ליה לא ישבע בשמיה לשקר, ובעיקר תכונת דרשה זו עיין מש"כ בפ' הקודם אות י"א.
.
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
3ואהבת את ה'. ולהלן הוא אומר (פ' י"ג) את ה' אלהיך תירא, הא כיצד, עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה – שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא יטכונת השאלה הא כיצד, הוא מפני כי מי שהוא עושה מאהבה אינו צריך ליראת העונש והירא לא יאהב. והנה לא נתבאר יפה טעם דרשה זו, דמאי שייך לומר לשונא דע שאתה אוהב אחרי שהוא בהחלט שונא כמו שאמר אם באת לשנוא, אבל ראה זה מצאתי הבאור בפיה"מ להרמב"ם פ"א מ"ג דאבות וז"ל. ואמרו עבוד מאהבה עבוד מיראה, ואמרו, האוהב לא ישכח דבר ממה שנצטוה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו, עכ"ל. ואין ספק שכיון למאמר זה מירושלמי, וכפי הנראה היה לפניו הגירסא בירושלמי כאן שאם באת לנשוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נוֹשׁא והוא מלשון שכחה המצוי מאד בלשון רבנן וכמו נשיתי טובה (איכה ג', י"ז) בלשון המקרא, ובירושלמי ספ"א דשבועות "כביכול מפני ישראל נעשה שכחן שנאמר מי אל כמוך נושא עון – נוֹשׁא כתיב".
, ועשה מיראה, שאם באת לבעט – דע שאתה ירא ואין ירא בועט כהוא ע"ד הכתוב וישמן ישרון ויבעט, או דהכונה שאם באו עליו יסורים ומתוך כך בועט באהבתו באמרו אחרי שהוא מצערני לא אלך בדרכיו, דע שאתה ירא ואין ירא מבעט.
.
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה)
4בכל לבבך. מהו בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע כאנראה טעם הדרשה מן בכל לבבך הוא ע"פ מש"כ בס"פ שלח דכ"מ דהשם לב בא בשני ביתי"ן בא לדרוש כפילת השם, יעו"ש. אך לא נתבאר מה ענין האהבה בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר, ואפשר לומר לעבדו בקיום מצות עשין ובמניעת עשיית הל"ת, ומכנה את המ"ע בשם יצר טוב ע"ש הכתוב עשה טוב ואת המניעה ממצות ל"ת בשם עבודה ביצה"ר ע"ש הכתוב סור מרע.
.
(ברכות נ"ד א')
5ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך, מכאן אמרו, חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כבמפרש בזה דאפילו ברעה כזו שהוא נוטל את נפשך תאהבנו. ומביא על זה בגמרא מעשה בר"ע בשעה שהוציאו אותו להריגה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל היה מקבל עליו עול מלכות שמים, ואמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן, אמר להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו יצתה ב"ק ואמרה, אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
ולא נתבאר טעם שאלת התלמידים עד כאן, כי אם שאלוהו למה מוסר נפשו על קדה"ש, וכי לא ידעו ממשנה זו בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. ונראה דכאן חסר קצת וצ"ל כמו שהוא הגירסא בירושלמי כאן בענין זה פ"ט ה"ה שבשעה שהיו מענין אותו היה קורא ק"ש ושוחק, ושאלוהו על סיבת השחוק, והשיב דאחרי שכל ימיו היה משתוקק שיבא ענין פסוק זה לפניו לקיים, ועכשיו שבא לכך לכן הוא שוחק, ולפי"ז יתכן דכאן בבבלי חסרים הדברים שהיה שוחק ועל זה שאלוהו התלמידים והשיב מה שהשיב, ודו"ק. –
ודע דע"פ המבואר כאן ובירושלמי שם שכל ימיו של ר"ע היה משתוקק למות על קדה"ש יתבאר היטב מ"ש בעירובין כ"א ב' מעשה בר"ע שהיה תפוס בבית האסורים ולא היה לו מים ליטול ידיו, אמר, מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חבירי [שגזרו על נט"י], ולא נתבאר הלשון שאמות מיתת עצמי, והלא די היה לו לומר מוטב שאמות ולא אעבור וכו', אך לפי המבואר שכל ימיו היה משתוקק למות על קדה"ש יתבאר שאמר מוטב שאמות מיתת עצמי, מיתה טבעית אף לא על קה"ש כחפצי, אך לא לעבור על דברי חבירי, ודו"ק.
.
(שם שם)
6ובכל מאדך. מהו בכל מאדך – בכל ממונך, דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו כגכונת דרשה זו אחת היא עם הקודמת דחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואמר לדרוש כזה בכל מאודך מלשון מדה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין טובה בין רעה הוי מודה לו. ובענין הדרשה בכל מאדך בכל ממונך – נבאר בדרשה הבאה. ולא נתבאר איך דריש מלשון מאדך בכל מדה ומדה, ואולי סמיך על מה שידוע בתכונת לשון הקודש שאות אל"ף בא במקום אות הכפולה, כמו בישעיה י"ח אשר בזאו – במקום אשר בזזו, ובתהלים נ"ח ימאסו כמו מים – במקום ימססו, וע"ד זה פרשנו דרשת הגמרא בתענית י' ב' עה"פ דפ' מקץ למה תתראו שלא יראו עצמם שבעים, דדריש תתראו כמו תתרוו, וגם כאן דריש האל"ף מן מאדך במקום ד' כפול, מדד, ור"ל איך שימדוד לך, ודריש כן משום דהלשון מאודך אינו פשוט.
.
(שם שם)
7ובכל מאדך. תניא, ר' אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאדך כדעיין חולין צ"א א' שיש אנשים שממונם חביב עליהם מגופם והם אנשים המתפרנסים באמונה ואין פושטין ידיהם בגזל ובשל אחרים, ויוצא מזה דיש מקום שמצוה למסור נפשו, וזה הוא כגון שאונסין אותו לעבור על עבודת כוכבים או עריות ושפ"ד, וכנגד זה צריך להתנהג באונס ממון דבמקום שצריך למסור נפשו צריך למסור כל ממונו דהוי במקום מסירת הנפש.
ויש לדון במש"כ הרמ"א באו"ח סי' תרנ"ו בשם הראשונים דכדי שלא לעבור על ל"ת צריך ליתן כל ממונו, וסתם הדברים ולא חולק בין עבירות עבודת כוכבים וגל"ע ושפ"ד לשארי עבירות כמו באונס הנפש, כי הלא לפי המתבאר מדרשה זו שוה אונס מכל הממון לאונס הנפש, וא"כ צריך להיות שכל הפרטים הנוהגים באונס הנפש ינהגו באונס כל ממונו של אדם, וגם מצינו בכ"מ שממונו של אדם [כלומר כל ממונו] היא חיותו וכמ"ש במכילתא ס"פ בשלח על הפ' להמית אותי ואת מקני בצמא השוו בהמתן לגופן, מכאן אמרו בהמתו של אדם היא חיותו, ועיין במג"א סי' רמ"ח ס"ק ט"ז שאם חושש שיקחו לסטים בהמתו או ממונו ולא יהיה לו במה להחיות עצמו הוי כמו פקוח נפשות שדוחה את השבת וא"כ איך סתמו הפוסקים דלעבור על ל"ת צריך ליתן כל ממונו. –
ובאמת שעל פי חידוש זה שפזור כל ממונו הוא רק בענינים אלה שצריך למסור נפש יתיישב דיוק נכון מה שבפרשה זו כתיב בכל מאדך, דהיינו בכל ממונך, ולקמן בפ' והיה אם שמע כתיב רק בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתיב ובכל מאדכם, וכמדומה שהעירו בזה איזו מפרשים, ונדחקו בזה, ולפי מש"כ הענין פשוט וברור, דאחרי דפרשה זו שלפנינו איירי בקבלת עול מלכות שמים והוא במצות איסור עבודת כוכבים, לכן כתיב בכל מאדך, כיון שעבור מצוה זו מחויב למסור כל ממונו, כמבואר, משא"כ הפרשה והיה אם שמע איירי בקבלת עול מצות בכלל לכן לא כתיב שם בכל מאדכם כיון דבאמת א"צ לפזר כל ממונו בשביל מצוה שאינה משלש מצות החמורות [אם לא במקום שעובד כוכבים מכוין להעביר על דת ובפרהסיא דדמי לעבודת כוכבים], ומש"כ שם ובכל נפשכם אין הכונה מסירות נפש ממש אלא בכל כונת הלב והנפש, ודו"ק. והנה עם כ"ז לדינא עדיין צ"ע.
.
(ברכות ס"א ב')