1שמע ישראל. א"ר יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות בכונת השאלה למה סדרו כן אנשי כנה"ג בק"ש, ולא שייך לומר מפני שהיא קדמה בתורה, דהא חזינן דסדרו והיה אם שמע לפ' ויאמר אע"פ דהיא מאוחרת בתורה (פ' עקב) לפ' ויאמר (פ' שלח). וטעם אותה קדימה יתבאר לקמן פ' עקב.
.
(ברכות י"ג א')
2שמע ישראל. ת"ר, ק"ש נאמרת בכל לשון, דא"ק שמע, בכל לשון שאתה שומע גוע"ע לקמן פסוק ז' יבא עוד דרשה בענין זה. ואמנם זה הוא רק כשאינו מבין בלה"ק, אבל אם מבין – לה"ק קודם.
.
(ברכות י"ג א')
3שמע ישראל. תניא, ר' מאיר אומר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, עד כאן צריכה כונת הלב דחיוב כונת הלב בק"ש יתבאר בסמוך, וס"ל דעיקר קבלת מלכות שמים הוא בפסוק זה, ונראה דבמכוון אמר כונת הלב [היינו התבוננות יתירה] יען משום דכונה לצאת חובת מצוה בודאי צריך בכל הפרשה.
.
(שם שם ב')
4שמע ישראל. ת"ר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, זו ק"ש של רבי יהודה הנשיא ההיינו כשהיה לומד עם תלמידיו בבקר והגיע זמן ק"ש היה פוסק לקרוא רק פסוק זה וחזר ללימודו, משום דס"ל דעיקר קבלת מלכות שמים הוא בפסוק זה.
ועיין במשנה שבת ט' ב' מפסיקין לק"ש, משמע לכל פרשת ק"ש, וכתב הכ"מ בפ"ב ה"ה מק"ש דהא דלא הפסיק ר"י הנשיא רק לפסוק ראשון שאני הוא דתורתו אומנתו, א"נ שהיה לומד תורה לרבים עכ"ל. ודבריו מופלאים, שהרי בגמרא אמרו שם לא שנו דמפסיקין לק"ש ולא לתפלה אלא כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנתן אבל כגון אנו מפסיקין אפילו לתפלה, הרי דגם מי שתורתו אומנתו מפסיק לכל פרשת ק"ש, וגם מש"כ שהיה לומד לרבים הוא דוחק גדול, דאטו רשב"י וחביריו לא היו מלמדין לרבים.
אבל לדעתי י"ל פשוט דר"י הנשיא יפרש לשון ההלכה כפי דינו וסברתו, והיינו הא דמפסיקין לק"ש הוא רק לפסוק ראשון, אלא שחכמי הגמרא לא ס"ל כן, מדלא אמרו אבל כגון אנו מפסיקין לכל פרשת ק"ש, ודו"ק.
.
(שם שם)
5שמע ישראל. א"ר אילא משמיה דרב, אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא וזה ג"כ ע"פ הסברא דעיקר קבלת מלכות שמים הוא רק בפסוק זה, וכמשכ"ל.
.
(שם שם)
6שמע ישראל. הקורא את שמע צריך להשמיע לאזניו, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זר"ל אינו די בזה שלא יהרהר בלבו אלא יוציא בשפתיו, כ"א אלא גם צריך להוציא בשפתיו בשיעור קול כזה שישמעו אזניו מה שמוציא מפיו, דשמע פירושו גם השמע. אמנם זה הוא רק לכתחלה, ובדיעבד יצא גם אם לא השמיע לאזניו כפי שיתבאר בסמוך בפסוק ו', וע"ע מש"כ בפ' בשלח בפ' והאזנת למצותיו.
.
(שם ט"ו א')
7שמע ישראל. תניא, נאמר כאן שמע ישראל ונאמר להלן (פ' תבא) הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת, מכאן שהקורא את שמע צריך שיכוין את לבו חכי המלה הסכת באורה הסתכלות וצמצום המחשבה והרעיון, והיינו כונת הלב לקבל עול מלכות שמים, וזה הוא רק בפסוק ראשון אבל בכל פרשיות ק"ש צריך רק כונה לצאת וכמש"כ לעיל אות ד'.
.
(שם ט"ז א')
8שמע ישראל. תניא, אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא מיחו בידם חכמים, היכי הוו עבדי, א"ר יהודה שהיו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין טבגמרא מחלוקת ר"מ ור"י כיצד היו כורכין, וס"ל לר"מ שלא היו מפסיקין בין אחד לואהבת, שההפסק הזה מסוגל לכוון יפה, ור"י ס"ל שהיו מפסיקין אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויש להעיר לדעת ר"מ דאחרי דהכונה בפסוק ראשון הוא מדאורייתא וכמו דס"ל לעצמו בברכות י"ג ב' כמובא לפנינו לעיל א"כ למה לא ניסו חכמים למחות בהם, ולפי"ז יהיה מכאן ראיה לדעת הפוסקים דאפילו באיסור דאורייתא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין [עיין באו"ח סי' תר"ח], וכאן היו חכמים יודעין שלא ישמעו לזה, וצ"ע.
.
(פסחים נ"ו א')
9שמע ישראל ה'. ת"ר, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה', ומלאכי השרת מזכירין לאחר שלש תיבות כדכתיב (ישעי' ז') קדוש קדוש קדוש ה' ינראה להסביר קצת הענין, כי אינו דומה אחד שמדבר עם מכירו ומיודעו האהוב לו אף כי הוא נכבד מאד בכ"ז אינו מפזר לו שבח או כבוד רב קודם דברו אתו, משא"כ אם זה שמדבר אתו הוא אינו מכיר ומקורב לו כל כך והוא אדם גדול ונכבד מאד, אז קודם שמדבר אתו מקדים לו תוארי הכבוד כאשר לו יאתה ואח"כ מדבר אתו מה שצריך לו, כך ישראל מכיון שחביבים לו ביותר להקב"ה לכן די להם רק להקדים שתי תיבות לפני הזכרת שמו הקדוש, משא"כ המלאכים שהם בערך החיבוב במדרגה פחותה מישראל, לכן צריכים להקדים מקודם שלש פעמים קדוש, ועיין בחא"ג ואין להאריך.
.
(חולין צ"א ב')
10ה' אלהינו. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה' אלהינו יאר"ל המצוה דאנכי ה' אלהיך רמוזה בפסוק שמע ישראל, ועיין לפנינו בפ' יתרו בפסוק הנזכר תשיב שם כל הדרכים שבפרשת ק"ש המקבילים לעומת עשרת הדברות, והובאו לפנינו בהמשך פרשת ק"ש שבפ' שלח ובפרשה זו ובפ' עקב. ולפנינו הגירסא בירושלמי שתי פרשיות, אבל התוס' בברכות י"ג ב' הביאו זה הירושלמי וגורסין שלש פרשיות, וכן מסתבר ומוכרח, שהרי בערכים השוים דחשיב מביא גם מפרשת ויאמר, וכן העתקנו.
.
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
11ה' אחד. תניא, אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דה"א י"ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ יבפירש"י בחגיגה ג' א' חטיבה אחת שבח מיוחד לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלהים, לשון חטובות אטון מצרים, עכ"ל. ויש להוסיף באור לזה שענינו הוא אתם נתתם לי תעודת ותואר אחד כך אני נותן לכם תעודת ותואר אחד, כמבואר, ומה שאומר בלשון חטיבה הוא משום דהגמרא מסמיך דרש זה על הפ' דפ' נצבים את ה' האמרת וה' האמירך ותרגום האמרת – חטיבת, וע"ל בפ' נצבים שם בבאור הלשון האמרת ויתבאר גם לשון חטיבה.
.
(ברכות ו' א')
12ה' אחד. תניא, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד – זה הוא מלכות יגנ"מ בזה לענין מה שאומרים במוסף דר"ה פסוקים דאיירו במלכות ה' אומרים גם פסוק זה, ואע"פ שאין בו זכר שם מלכות, אך ענינו הוא מלכות.
.
(ר"ה ל"ב ב')
13ה' אחד. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – ה' אחד ידעיין מש"כ לעיל אות י"א וצרף לכאן.
.
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
14ה' אחד. תניא, עבדים פטורין מק"ש, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד שיש לו אדון אחר טואיירי בעבדים כנענים שמלו וטבלו [במקומות שהותר ע"פ המלכות]. ובבבלי ברכות כ' ב' יליף פטור זה ממקום אחר, יעו"ש. וכהאי גונא דריש הירושלמי בנזיר פ"ט ה"א לענין נזירות עבדים דכתיב כי נזר אלהיו על ראשו מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' ועיין מש"כ שם בפ' נשא, וצרף לכאן.
.
(שם שם פ"ג ה"ג)
15ה' אחד. מכאן שהקב"ה נקרא אחד טזמפרש בזה האגדה אם שמעת דבר מפי קטן שבישראל והנייך יהא בעיניך כאלו שמעתו מפי הגבורה דכתיב (קהלת י"ב) הכל נתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקב"ה, ובארנו ענין אגדה זו בס"פ משפטים.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)