ונתתי את פגריכם. תניא, בעון עבודת כוכבים גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וכתיב והשימותי את מקדשיכם ואתכם אזרה בגוים לזמפרש על פגרי גלוליכם דהיינו ע"ז, מלשון תרפים וגלולים (מ"ב כג) ובכ"מ והא דאחרים באים ויושבים במקומן סמיך אסיפא דקרא ושממו עליה אויביכם היושבים בה, הרי שהם גולים ואויביהם יושבים במקומם.
. (שם שם)
על פגרי גלוליכם. תניא, [בשעת חורבן ירושלים] היה אליהו מחזיר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו, מאיזה משפחה אתה, אמר לו, מפלונית, אמר לו, כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו, לאו, חוץ ממני, אמר לו, אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו, אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמר לו, הס שלא להזכיר בשם ה' שלא למדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקו ומנשקו עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם לחבמעשה זו בא ליישב הלשון על פגרי גלוליכם, דהיינו עבודת כוכבים, אשר אין מבואר סמיכות הפגרים לגלולים, וכ"מ בתו"כ כאן וכי מה הפגרים עושין אצל הגלולים, אלא שהיה אליהו מחזר וכו', ומביא מעשה זו, וע"ע בסוגיא כאן.
. (סנהדרין ס"ד א')