והשמותי את מקדשיכם. א"ר יהודה, בית הכנסת [אע"פ] שחרב אין מספידין בתוכו לטהספד של יחיד, אם לא שהוא אחד מגדולי העיר או קרוביו, כמבואר באו"ח ריש סי' קנ"א.
ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא מדרך קצרה לקצר הלוכו דרך שם. וכל הדברים שחשב בזה הם עניני חול שצריכים שטח מקום רחב ולכן תפס אלו, אף כי היה יכול לכתוב בקצור דברי חול.
, שנאמר והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין מאנסמך על הדרשה דבסמוך דלשון מקדשיכם כולל גם בתי כנסיות, יעו"ש. ובשו"ת מהרי"ט סי' קכ"ב הקשה מנ"ל למדרש הכי ודלמא על שם תחלתו קרי מקדשיכם, ותירץ מדלא כתיב מקדשיכם אחריב, ובתוי"ט כאן כתב דמדייק מדלא כתיב מקדשיכם אשומם, ואמנם לבד כל אלה הנה דרך הכתוב לקרוא דבר ע"ש הראשון אף שעבר ממה שהיה, כמו ואחר ישתה הנזיר יין, אף שבעת שתיית יין כבר אינו נזיר, ודו"ק.
. (מגילה כ"ח א')
והשמותי את מקדשיכם. מקדש, מקדשי, מקדשיכם – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות מבהכונה פשוטה משום דאם היה המכון רק בית המקדש הול"ל מקדש או מקדשי בכנוי להקב"ה, שכן דרך הכתוב לקרוא אותו, כמו ואל המקדש לא תבא ומן המקדש לא יצא, ומקדשי תראו, בהיות מקדשי בתוככם (יחזקאל ל"ו) וכדומה הרבה, אבל מקדשיכם בכנוי לישראל כולל גם בתי כנסיות שקדשו ישראל, והנוגע מזה לדינא עיין מש"כ בדרשה הקודמת.
. (תו"כ)