חרב נקמת. מכאן דכל מקום שנאמר נקמה אינו אלא חרב, ומכאן שהרוצח נדון בסייף לדדברוצח כתיב (ר"פ משפטים) נקם ינקם, ובש"ס כת"י ובדפ"י וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"א ובערוך הגירסא נדון בחרב, וכן הנכון, כמבואר בפסוק זה, וע"ע מש"כ בפ' משפטים שם.
. (סנהדרין נ"ב ב')
נקם ברית. בעון ענוי הדין ועיות הדין וקלקול הדין להעיות הדין פשוט שמעותין את הדין במזיד וקלקול הדין הוא שלא היו הדיינים מתונים בדין לעיין כל צרכן וממילא יצא משפט מעוקל.
ובטול תורה, חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינם שבעין ואוכלים לחמן במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה, וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו' וכתיב יען וביען במשפטי מאסו לווכל המדות הנ"ל באות מחמת שאין מכבדין את התורה.
. (שבת ל"ג א')