איש איש. לרבות את הערל שאסור בתרומה יגכלומר ערל ישראל, והוא כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה, ולכן לא נמול הוא, והוי דינו לתרומה כמו טמא, אבל ערל עובד כוכבים מותר ליגע בקדשים, וזו דרשת ר' עקיבא בגמ', ור' אליעזר יליף זה בגז"ש מתושב ושכיר כפי שיבא לקמן בפסוק י'. ורמב"ם בפ"ו ה"י מתרומות הביא בענין זה הדרשה דר"א, ולא ידעתי למה, כי הלא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו, וגם מתבאר מכ"מ בגמ' בפ' הערל דסתמא דגמ' והרבה אמוראים קבלו דרשת ר"ע, וגם הרבוי בכלל מלשון איש איש היא דרשה מצויה ורגילה בש"ס, וצ"ע.
[יבמת ע' א'].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
איש איש. אין לי אלא איש, אשה מניין ת"ל (פ' ג') מכל זרעכם ידומבואר בכ"מ בגמ' דשם זרע כולל גם נקבות.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
איש איש. עיין מש"כ בפרשה הקודמת בפ' כ"א בבאור הדרשה מזרע אהרן סוף אות קנ"ד,
מזרע אהרן. אין לי אלא זרע אהרן, אהרן עצמו מניין, ת"ל והוא צרוע או זב טודמלת והוא אינו דבוק כ"כ, ויותר פשוט הול"ל אשר הוא צרוע, ודריש ע"ד רמז דוהוא מוסב על אהרן דסליק מיניה, ועיין מש"כ בפרשה הקודמת ריש פסוק י"ח בדרשה כי כל איש.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
בקדשים לא יאכל. באיזו קדשים אמרה תורה – בתרומה, מנה"מ, אמר ר' יוחנן, דאמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, איזה הוא דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה טזר"ל איזה הוא דבר ששוה בזכרים ובנקבות הוי אומר זו תרומה, אבל קדשי קדשים הנתנים לכהנים אין נאכלין אלא לזכרי כהונה, ואע"פ דגם חזה ושוק של שלמים הנתנים לכהנים אוכלין גם נשותיהם כדכתיב (פ' שמיני) תאכלו וגו' אתה ובניך ובנותיך, וא"כ אפשר לאוקמי האי קרא בחזה ושוק, ורק בהו אסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא, אך באמת א"א לומר כן, אחרי דמבואר בסמוך (פ' י"ג) בהמשך על דין פסוק זה דבת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה חוזרת לבית אביה לאכול ממה שהוא אוכל וקי"ל דאינה חוזרת לחזה ושוק, כפי שיתבאר שם, וא"כ ע"כ לא איירי פסוק זה בחזה ושוק, דא"כ היתה חוזרת באלמנותה גם לחזה ושוק כיון דדין שיבת אלמנה וגרושה מוסב ונמשך לפסוק זה כמבוא, וע"כ איירי רק בתרומה.
.
(יבמות ע"ד א')
(יבמות ע"ד א')
והנוגע בכל טמא נפש. מלמד שאין טמא נפש אלא במגע יזמפרש בזה טעם המשך לשון הפסוק, דלשון זה היה ראוי לכתוב בפסוק הסמוך אחר או באדם אשר יטמא לו שמדבר מטומאת מת, ולכן מפרש דלכן קבע לשון זה כאן מפני שמתחלה מסדר טומאת מגע, היינו טמא נפש שאינו מטמא אלא במגע, וכן ש"ז ושרץ, ואח"כ מדבר מנבילה ומת שמטמאין גם במשא, וזהו שאמר אין טמא נפש אלא במגע.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad