אשר יקח את אשת אחיו. באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו באשת אחיו מאמו, ת"ל נדה היא [וכי אשת אחיו נדה היא], אלא בנדה, מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר, אף אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר, ואיזו זו – זו אשת אחיו מאביו נגדרק אשת אח מאב חולץ ומיבם ולא אשת אח מן האם. והנה הגמרא דידן ריש יבמות לא ס"ל כהך דרשה דתו"כ, אלא דגם באשת אחיו מן האם חייב כרת, ובדבר הדמיון לנדה שעל יסוד זה דרשה זו, צ"ל להגמרא דאצטריכא ליה להדרשה הסמוכה לפנינו, והתו"כ אפשר ס"ל דתרתי ש"מ, ועיין בתוס' ריש יבמות ב' א' ד"ה אשת אחיו, שהביאו דרשה זו ובארו אותה.
. (תו"כ)
נדה היא. וכי אשת אחיו נדה היא, אלא כנדה, מה נדה אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן אפ"ה בשעת איסורא בכרת, אף אשת אחיו אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן ביבום אפ"ה בחיי בעלה בכרת נדעיין מש"כ באות הקודם. וע' ביבמות נ"ד א' באה עוד דרשה על לשון נדה היא שמקשינן לנדה דחייב בהעראה וכדילפינן לעיל פ' י"ח לענין נדה דכתיב בה את מקורה הערה, אמנם דרשה זו נדחית בגמרא ולכן השמטניה. וחיוב אשת אח בהעראה כלול בהדרשה דילפינן ס"פ אחרי לענין כל העריות, עיי"ש בפסוק הנפשות העושות מכל התועבות האלה (י"ח כ"ט).
. (יבמות נ"ד ב')