1וה' הולך לפניהם. מכאן שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול עוהדמיון בזה צריך קצת באור, כי למה לא נימא כזה גם במלך שכבודו מחול ונילף ג"כ מהקב"ה שהוא מלך המלכים, וצ"ל דהכונה היא משום דענין כבוד רב היינו הך דמורא מפני הרב, ובמורא מצינו שהוקשו ערך הרב לערך הקב"ה כמ"ש ומורא רבך כמורא שמים, וא"כ מדמצינו בהקב"ה שמוחל על כבודו כך הרב, משא"כ כבוד המלך הוא שתהיה אימתו מוטלת על הבריות ולא שייך בזה מחילה, כי טבע הענין דורש מוראו וכבודו, ודו"ק. .
(קדושין ל"ב א׳)
2וה׳ הולך לפניהם. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מלתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי – לגברי השתא דקשישנא – לדרדקי, אמר ליה, מתחלה כתיב וה' הולך לפניהם וגו׳ להאיר להם, ולבסוף כתיב (פ' משפטים) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך עזמהרש"א פירש שמתחלה הלך לפניהם הקב"ה בעצמו ואח"כ שלח מלאך, עיי"ש בארוכה. אבל זה קשה מאי שייך זה לילדות וזקנה, וגם מצינו שלעתיד ילך הקב"ה בעצמו לפני ישראל כמש"כ (ישעיהו נ״ב:י״ב) כי הולך לפניכם ה', ועיין במ"ר כאן, וגם לפי"ז הו"ל להביא רק ראשי הפסוקים וה' הולך לפניהם, והנני שולח מלאך, ול"ל עוד לסיים כאן להאיר להם ושם לשמרך בדרך.
ולכן נראה דהכונה לרמז תכלית ההליכה כאן ושם, דהכא התכלית הי' לנחותם הדרך ולהאיר להם, ודבר זה דרוש בטבע להולכי דרכים כילדים כזקנים, משא"כ התם כתיב לשמרך בדרך, וענין שמירה יונח בכלל על ילדים, כי לגדולים היוצאים בהמון רב לא שייך שמירה, ולכן הוכרח להביא גם לשון המשך הכתובים, ודו"ק. .
(ב"ק צ"ב ב')
3וה' הולך לפניהם. אונקלוס בר קלונימוס אגייר, שדר קיסר גונדא דרומי בתריה עחלדבר על לבו להעבירו מדתו החדשה. , אמר להו, אימא לנו מלתא בעלמא, נפיורא נקט נורא קמיה פפיורא, פפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, אבל קומא כי נקט נורא קמי אינשי, אמרו ליה, לא, אמר להו, והקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב וה' הולך לפניהם וגו' להאיר להם עטכל אלה שחשיב כאן הם תארים לשרים גדולים וכל הנחשב להלאה מדרגתו גבוהה, ואמר להם להוכיחם על גאותם, והביא ראיה מהנהגת הקב"ה וענותנותו, כי בנוהג שבעולם כל הקטן מחבירו עומד לשרת להגדול ממנו, ואלו בהקב"ה הוא מאיר לישראל כמבואר בפרשה זו. .
(ע"ז י"א א׳)