לא ימיש וגו'. תניא, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן פר"ל שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן, ופירש"י דטעם הדיוק מלשון לא ימיש דמיותר הוא, כיון דכתיב וה' הולך לפניהם, עכ"ל. וגם י"ל דדריש מיתורא דיומם ולילה, דהא כבר כתיב בפסוק הראשון שהיה מאיר להם יומם ולילה, או דמדייק מדלא כתיב לא ימוש במלאפו"ם דהיה במשמע דמוסב על העמוד, וא"כ לא היה כל עמוד מוכרח להמתין לחבירו, אבל מדכתיב לא ימיש בפעל יוצא ומוסב על הקב"ה, א"כ בהכרח לכל ענן להמתין עד שיסיע הקב"ה את הענן הממלא מקום ההולך, ודו"ק.
ובגמרא הובא בענין זה אשר אשתו של רב יוסף הוית מאחרה ומדלקה נר של שבת סמוך לחשיכה, אמר לה רב יוסף, תנינא, לא ימיש עמוד הענן וכו', ופירש"י שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי, עכ"ל. ומהרש"א כתב וז"ל, ומייתי זה כיון דעמוד האש מקדים לבא ביום בעוד עמוד הענן קיים כך יש להקדים בעוד יום נר שבת גם שלא בא רק להאיר בלילה, עכ"ל. ולפלא שלא הביאו שניהם סוף ברייתא זו במכילתא בא הכתוב ללמד דרך ארץ על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים עמוד האש צומת וברור הוא שכוון רב יוסף לסוף הברייתא אלא שבא בגמרא בקצור, וע"ע בדרשה הבאה.-
ואיתא עוד בגמרא כאן דלאחר ששמעה אשת רב יוסף מברייתא זו סברה להקדים הרבה להדליק מבעוד יום, אמר לה ההוא סבא, תנינא, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. והנה הלשון ולא יאחר אינו מבואר, דהא מדינא אסור לאחר מטעם חלול שבת, ולא שייך על זה ובלבד וכו', וגם מיותר הלשון לגמרי, דהא אינו צריך כאן רק לזה שלא יקדים.
ואפשר לומר ע"פ מש"כ הפוסקים דכשם שמצוה להוסיף מחול על הקודש בין בערב שבת בין במוצאי שבת, כך מצוה שלא להוסיף הרבה יותר מדאי, יען כי כשמוסיפים קצת ניכר שלשם קדושת שבת מוסיפין, משא"כ אם מוסיפין זמן רב אפשר לומר שלשם איזה סבה אחרת עושה כזה, דאל"ה אין טעם בהוספת זמן ארוך כזה, ואם כן יהיה באור הלשון ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, שלא יקדים להוסיף הרבה בערב שבת ולא יאחר הרבה במוצאי שבת, כדי שיהא ניכר שלשם שבת הוא מוסיף, וכמש"כ, ודו"ק. .
(שבת כ"ג ב׳)
ובגמרא הובא בענין זה אשר אשתו של רב יוסף הוית מאחרה ומדלקה נר של שבת סמוך לחשיכה, אמר לה רב יוסף, תנינא, לא ימיש עמוד הענן וכו', ופירש"י שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי, עכ"ל. ומהרש"א כתב וז"ל, ומייתי זה כיון דעמוד האש מקדים לבא ביום בעוד עמוד הענן קיים כך יש להקדים בעוד יום נר שבת גם שלא בא רק להאיר בלילה, עכ"ל. ולפלא שלא הביאו שניהם סוף ברייתא זו במכילתא בא הכתוב ללמד דרך ארץ על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים עמוד האש צומת וברור הוא שכוון רב יוסף לסוף הברייתא אלא שבא בגמרא בקצור, וע"ע בדרשה הבאה.-
ואיתא עוד בגמרא כאן דלאחר ששמעה אשת רב יוסף מברייתא זו סברה להקדים הרבה להדליק מבעוד יום, אמר לה ההוא סבא, תנינא, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. והנה הלשון ולא יאחר אינו מבואר, דהא מדינא אסור לאחר מטעם חלול שבת, ולא שייך על זה ובלבד וכו', וגם מיותר הלשון לגמרי, דהא אינו צריך כאן רק לזה שלא יקדים.
ואפשר לומר ע"פ מש"כ הפוסקים דכשם שמצוה להוסיף מחול על הקודש בין בערב שבת בין במוצאי שבת, כך מצוה שלא להוסיף הרבה יותר מדאי, יען כי כשמוסיפים קצת ניכר שלשם קדושת שבת מוסיפין, משא"כ אם מוסיפין זמן רב אפשר לומר שלשם איזה סבה אחרת עושה כזה, דאל"ה אין טעם בהוספת זמן ארוך כזה, ואם כן יהיה באור הלשון ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, שלא יקדים להוסיף הרבה בערב שבת ולא יאחר הרבה במוצאי שבת, כדי שיהא ניכר שלשם שבת הוא מוסיף, וכמש"כ, ודו"ק. .
(שבת כ"ג ב׳)