1ונחשב לכם. תניא בשם ר' מאיר, ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם, מכאן לקטן שאין תרומתו תרומה צזצריך באור הלשון את שכתוב בו מחשבה ואת שאין כתוב בו מחשבה, דלפי פשוטו הול"ל את שיש בו מחשבה ואת שאין בו. וקרוב לומר דמרמז למה שכתוב בתורה פסול קטן מפני העדר ידיעתו לשם מי ולשם מה נודרין ותורמין וכדומה, והוא מה דילפינן זה מלשון נדיב לב (פ' ויקהל) ומלשון כי יפליא (פ' בחקתי ופ' נשא) ומלשון לפלא נדר, ודרשינן מי שיודע לנדב ולהפליא, למעוטי קטן, ועיין במשנה ג' פ"א דתרומות.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
2ונחשב לכם. האומר תרומת הכרי הזה בתוכו או תרומת מעשר זה בתוכו אינו תרומה עד שיאמר בצפונו או בדרומו, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והרמותם, מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים צחכלומר כשהוא מחשב לתרום ודאי מסיים הוא במחשבתו כך וכך ראוי לתרום מן הכרי הזה ובמקום פלוני, כך התורם במעשה צריך להיות במסויים. –
ויש להעיר לפי מה שתרגם אונקלוס הלשון בתוך הגן (פ' בראשית) באמצעית גינתא, וא"כ הרי הלשון בתוכו הוי ציון וגבול המקום כמו בצפונו ובדרומו, וא"כ למה לא יחשב הלשון תרומת הכרי הזה בתוכו למקום מצויין ומסויים, דהיינו באמצע.
אמנם כבר כתב הכ"מ בפ"ד ה"ב מעבודת יוהכ"פ בשם ר"י קורקס דלשון אמצע אינו אמצע ממש רק לאפוקי הקרנות, יעו"ש. ומכאן ראיה מפורשת לזה, דאל"ה אלא הפי' אמצע ממש קשה למה לא יהא נחשב זה למקום מצויין, כמש"כ.
ואף נראה להביא ראיה מזה למש"כ בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' ה' שהשיג על מהראנ"ח שהיה נזהר מלומר בגט על תנאי אם לא אבא תוך י"ב חודש יהא גט משום דתוך הוי כמו אמצע, וכתב על זה מהרי"ט דתוך משמע מהתחלה עד יום שבו כלין הי"ב חודש זולת יום ראשון ויום אחרון, וזה מכוון לדברי ר"י קורקס שהבאנו, וממה שכתבנו ראיה מכרחת לדבריו, ודו"ק.
.
(שם שם פ"ג ה"ג)
3ונחשב לכם תרומתכם. תניא, אבא אלעזר בן גימל אומר, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר צטהאי קרא כתיב בתרומת מעשר הניתן ללוים, ומפרש שעור הכתוב ונחשב לכם תרומתכם, תרומת מעשר, כדגן מן הגורן, כלומר כתרומה גדולה, ראשית תרומה שישראל מפריש מגורנו וכמש"כ למעלה, ולפי"ז מרומז בפסוק זה תרומה גדולה ותרומת מעשר, ואחרי שאמר ונחשב לכם דין תרומתכם, תרומת מעשר, כדין דגן מן הגורן, כדין תרומה גדולה, ממילא מוכרת שדין שניהם שוה, וכדמפרש. ועיין בתוס' מנחות נ"ד ב' שנדחקו בבאור דרשה זו, אחרי דעיקר קרא בתרומת מעשר כתיב, יעו"ש, ולפי מש"כ הענין מבואר ברחבה.
, לפיכך כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה ובעין יפה, כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה ובעין יפה קנראה הרבותא בתרומת מעשר משום דבזה משונה דין תרומה גדולה מתרומת מעשר, שתרומה גדולה אין לה שיעור מה"ת, ואפילו חטה אחת פוטרת את הכרי וכפי שיתבאר לפנינו בפ' שופטים בפסוק ראשית דגנך, ולכן יש סברא שיהיה מותר להפריש תרומה גדולה באומד, משום דאיך שיכוין באמידתו יוצא, כיון דגם חטה אחת פוטרת, משא"כ תרומת מעשר שיש לה שיעור, חלק עשירי, הו"א דלא יפריש באומד, שמא לא יכוין למספר הדרוש, קמ"ל.
, וכשם שרשות לבעה"ב לתרום תרומה גדולה, כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר קאהרבותא בזה אע"פ שההפרשה הזאת שייכא להלוי שהוא צריך להפריש ממעשר שנוטל הוא חלק עשירי לכהן אפ"ה רשאי הישראל בעת שנותן המעשר להלוי ליטול חלק עשירי עבור הכהן. –
והנה דרשה זו דאבא אלעזר באה בכ"מ בש"ס, וסמכה הגמרא שכן גם דעת הרבה חכמים, וגם דעת סתמא דגמרא כן, ולא נתבאר לי דעת הרמב"ם שבכל הפרטים פסק כאבא אלעזר זולת בפרט דאומד, וכתב בפ"ג ה"י מתרומות שאין מפרישין תרומת מעשר מאומד אלא מדקדק בשיעורה שהרי שיעורה מפורש בתורה, עכ"ל. ולא ידעתי למה נטה בזה מדעת הגמרא בכ"מ בש"ס, ומניין לו יסוד לדחותה, ויותר מזה, כי אחרי שביתר הפרטים פסק כאבא אלעזר, וכל חידושי דיניו של אבא אלעזר הם ע"פ היקש לתרומה גדולה, וקיי"ל כלל גדול אין היקש למחצה, וע"ע בתוס' גיטין כאן.
וצ"ל דסמיך הרמב"ם על המשנה דאבות (פ"א מט"ז) רבן גמליאל אומר הסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות, והכונה שם שמא יפחות משיעור הקצוב, אבל לדעתי אין דבר זה מעיקר הדין כי אם רק עצה טובה כדי להסתלק מן הספק, דאל"ה מאי מקום זה במס' אבות שהיא רק קובץ מדות ומוסר, ולא הו"ל לרמב"ם לכתוב דבר זה כהלכה פסוקה ויסודית אלא בדרך עצה טובה ומדה ישרה כעין אותן ההלכות שכתב בהלכות דעות, וצ"ע.
.
(גיטין ל׳ ב׳, מנחות נ"ד ב')
4ונחשב לכם תרומתכם. אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם ואי אתה תורם במדה ובמשקל ובמנין קבואע"פ שיש שיעור לתרומה גדולה מדברי סופרים, עין יפה אחד מארבעים ובינונית מחמשים ורעה מששים מ"מ יפריש שיעור ההוא באומד, ולא ימדוד ולא ישקול ולא ימנה. והנה פשטות הענין איירי זה בתרומה גדולה הניתנת לכהנים, אבל אבא אלעזר בן גימל ס"ל דגם בתרומת מעשר הדין כן וכפי שנתבאר בדרשה הקודמת.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ד)
5תרומתכם. א"ר אבהו, כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, והרי תרומה דרחמנא אמר (פ' אמור) וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לישראל בתרומה, אמר רב פפא, שאני התם, דאמר קרא תרומתכם – שלכם תהא קגעיין בתוס' כאן בסוגיא ומה שכתבנו לעיל בפ' נשא בפסוק כל ימי נדר נזרו (ו' ה') וראוי לצרף הדברים לכאן.
.
(פסחים כ"ג א׳)
6כדגן מן הגרן. תניא, אין תורמין בדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, ממה שהוא מצוה את בני לוי לתרום מן הגמור, הדא אמר, שאסור ליתן לו שבלים קדתבואה שנגמרה מלאכתה היא תבואה שנדושה ונטהרה מקש ומתבן ונצברה בכרי, והנה האי קרא כתיב בתרומת מעשר שהלוי נותן לכהן חלק עשירי מהמעשר שמקבל מישראל, ומדצותה התורה להם שלא יתרמו אותה אלא מן הגמור, א"כ הדא אמרה, מבואר מכאן שאסור גם להישראל ליתן להלוי את המעשר בשבלים, שהרי כך אמרה התורה ללוים ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן שמתויב בתרומה וכך אתם תרימו ממה שקבלתם מעשר דגן לאחר שיתמרח והרי זה כאסמכתא שהישראל יתן להלוי גם כן לאחר שיתמרח ואסור ליתן לו מקודם, לפי שמפקיעו מתרומה גדולה שהיא דוקא ג"כ דגן מן הגורן כמש"כ בפסוק הקודם בפסוק מעשר מן המעשר, יעו"ש.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ה)
7כדגן מן הגרן. אין תורמין מן הטהור על הטמא, דאמר קרא כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, כגורן ויקב שאי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור קהר"ל שאי אפשר שיהיו כל הערימות של חטין שבגורן חצין טהורין וחצין טמאין, שהרי בעודן במחובר אין מקבלים טומאה כלל, וכשנעקרו ונפלו עליהן משקין אז מקבלין הכשר טומאה ומתטמאין, וא"כ כשנפלו המשקין על ערימה מוכשרת כל הערימה לקבל טומאה דכולה גוף אחד היא, וכן ביקב, ולמדין אנו מזה דאפילו במקום שאפשר שזה טמא וזה טהור ג"כ אין תורמין כמו גורן ויקב. ועיין מש"כ בפסוק הקודם בדרשה והרמותם ממנו דבדיעבד אם תרם מן הטהור על הטמא תרומתו תרומה.
הנה אע"פ דפשטות הענין איירי פסוק זה בתרומת מעשר שנותן הלוי לכהן מ"מ יליף מכאן דין זה רק לתרומה גדולה הניתנת לכהן מישראל, אבל בתרומת מעשר קיי"ל דתורמין מן הטהור על הטמא כפי שיתבאר בפסוק הסמוך בדרשה ונתתם ממנו לאהרן הכהן ובפסוק כ"ט בדרשה מכל חלבו. ומבואר בירושלמי כאן דענין זה היא מהמצוינים שבתורה, שבכל התורה כל הדברים למדים ומלמדים, וכאן תרומת מעשר היא מלמדת על תרומה גדולה שלא תהא נטלת מן הטהור על הטמא, והיא עצמה נטלת, וכהאי גונא נבאר בפסוק הסמוך בדרשה מכל מעשרותיכם, יעו"ש.
ועיין בר"ש פ"ב מ"א דחלה כתב טעם מדנפשיה דבתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא משום גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דיירא שלא יגע הטהור בטמא ויטמאנה ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר א"צ לתרום מן המוקף לכן לא חיישינן לזה, וס"ל דדרשה זו אסמכתא היא, יעוי"ש.
אבל י"ל דאי משום הא לא אריא דאסמכתא היא, ורק להסביר טעם הדרשה אפשר לצרף סברת הר"ש, וגם ראיה מכרחת דא"א לומר שעיקר טעם הוא מש"כ הר"ש, שהרי קי"ל בכ"מ בגמ' דתלמידי חכמים לעולם אין תורמין שלא מן המוקף אפי' בתרומת מעשר, עיין עירובין ל"ב א', וא"כ האם לדידהו ישונה דין תרומת מעשר שלא יפרישו בו מן הטהור על הטמא, וזה אין סברא כלל, ולא שמענו זה מעולם, אלא ודאי כמש"כ, ודו"ק.
.
(שם שם פ"ב ה"א)