כן תרימו גם אתם. כן תרימו – אלו הלוים, גם אתם אלו הכהנים קוהבאור היא שלוים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר, וכן הכהנים מפרישין שאר תרומות ומעשרות לעצמן, ולפי שהכהנים נוטלין מן הכל יכול יאכלו פירותיהם בטבלם ת"ל כן תרימו גם אתם, וסמכו בזה, כן תרימו אלו הלוים, גם אתם אלו הכהנים, והענין הוא שמפרישין ומעכבין לעצמן. וברמב"ם פ"א ה"ג ממעשרות באה דרשה זו בשינוי לשון, אתם אלו הלוים, גם אתם לרבות הכהנים, ונראה לי גירסתו, יען כי לפי גירסתנו קשה הא הלשון כן תרימו בודאי שקאי על כלל ישראל, ורק הלשון גם אתם מיותר לדרשה.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 18 · פסקה 28
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גם אתם. גם – לרבות שלוחכם, ומה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית קזוקיי"ל דגם ישראל לעובד כוכבים ג"כ לא הוי שליח, ונ"מ בזה שאם שלח עובד כוכבים את ישראל לקנות חמץ בפסח עובר הישראל בבל יראה ובל ימצא, משום דאין שליחות לישראל מעובד כוכבים והוי כמו קונה לעצמו, ובירושלמי פ"ו דדמאי הלשון שאין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל, ולשון אפילו מורה כש"כ עובד כוכבים לעובד כוכבים, ונ"מ לענין מכירת חמץ לעובד כוכבים ע"י שליח עובד כוכבים, ואין המקום גורם להאריך בזה כאן, ועיין בשו"ת משאת בנימין סי' קכ"ו. –
ודע שכתבו התוס' בברכות כ' ב' בטעם הדבר שפטורות נשים מברכות המזון מה"ת משום דלא מצו למימר ברית ותורה, לפי שאינם לא בזה ולא בזה, עכ"ל. והנה לפי"ז צ"ל לכאורה דנשים אינן נקראות בני ברית גם לענין שליחות, אבל באמת אין הדבר כן, דכאן הפי' בני ברית הוא מלשון קשר ואגודה עם הקב"ה ומצותיו, ובזה גם הנשים בכלל, וראיה לזה ממקרא מפורש בתורה אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית ה', ורק בברהמ"ז שאני שאינן יכולות לומר על בריתך שחתמת בבשרינו. –
וע"פ זה יתבאר לנו דגם ישראל ערל שלא מל מאיזו סיבה, כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה או חולה, הוא בכ"ז בן ברית לענין שליחות, כיון דעכ"פ מקושר הוא בברית ה' ואגודתו, וגם יתבאר בטעם מש"כ התוס' בסנהדרין ע"ב ב' דישראל מומר אינו בן ברית, והיינו משום שהפר ברית.
ומזה יוצא לנו דמש"כ רש"י בגיטין כ"ג ב' מה אתם בני ברית – מהולים, אין זה מבואר, ובהכרח צ"ל דלאו דוקא הוא, אלא פי' כן ע"ד הסתם וההוה, דבכלל מי שהוא ישראל הוא נימול, ודו"ק. .
(ב"מ כ"ב א׳, ע"א ב׳)
ודע שכתבו התוס' בברכות כ' ב' בטעם הדבר שפטורות נשים מברכות המזון מה"ת משום דלא מצו למימר ברית ותורה, לפי שאינם לא בזה ולא בזה, עכ"ל. והנה לפי"ז צ"ל לכאורה דנשים אינן נקראות בני ברית גם לענין שליחות, אבל באמת אין הדבר כן, דכאן הפי' בני ברית הוא מלשון קשר ואגודה עם הקב"ה ומצותיו, ובזה גם הנשים בכלל, וראיה לזה ממקרא מפורש בתורה אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית ה', ורק בברהמ"ז שאני שאינן יכולות לומר על בריתך שחתמת בבשרינו. –
וע"פ זה יתבאר לנו דגם ישראל ערל שלא מל מאיזו סיבה, כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה או חולה, הוא בכ"ז בן ברית לענין שליחות, כיון דעכ"פ מקושר הוא בברית ה' ואגודתו, וגם יתבאר בטעם מש"כ התוס' בסנהדרין ע"ב ב' דישראל מומר אינו בן ברית, והיינו משום שהפר ברית.
ומזה יוצא לנו דמש"כ רש"י בגיטין כ"ג ב' מה אתם בני ברית – מהולים, אין זה מבואר, ובהכרח צ"ל דלאו דוקא הוא, אלא פי' כן ע"ד הסתם וההוה, דבכלל מי שהוא ישראל הוא נימול, ודו"ק. .
(ב"מ כ"ב א׳, ע"א ב׳)
אתם. אתם ולא אריסין, אתם ולא שותפין, אתם ולא אפטרופסין, אתם ולא התורם את שאינו שלו קחלא שייך לומר איך דייקינן כל הני מיעוטים מחד קרא, יען כי הענין אחד הוא, דיסוד הדרשה היא אתם בעצמכם וממילא מתמעטו כל הני. והרשב"א כתב דמדינא דאורייתא תורמין האפטרופסין והדרשה אתם ולא אפטרופסין אסמכתא היא, ועיקר הדבר מדרבנן הוא, ולא ביאר דעתו אם רק לענין אפטרופסין דעתו כן או לכל הענינים החשובים כאן הוו הדרשות אסמכתות.
ונראה לי ראיה דבכלל כל דרשה זו כולה אסמכתא, שהרי לענין שותפין שנינו מפורש בפ"ג מ"ג דתרומות השותפין שתרמו זה אחר זה תרומת הראשון תרומה, הרי קיי"ל דשותפין תורמין, היפך הדרשה אתם ולא שותפים, וכן לענין אריס שנינו בתוספתא פ"א דתרומות אריס שתרם תרומתו תרומה, וגם זה היפך הדרשה אתם ולא אריסין, וכ"פ הרמב"ם בכל הענינים.
וכן ראיה לזה מקדושין מ"ב א' מניין ליתומים שבאו לחלק בנכסי אביהם שב"ד מעמידין להם אפטורופוס לחוב ולזכות ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו [ע"ל פ' מסעי ל"ד י"ח] הרי מרומז בתורה שיש כח לאפטרופוס לכל פרטי משא ומתן ודין ודברים, וגם ענין תרומה בכלל.
ובזה ניחא לי סוגיית הגמרא בגיטין נ"ב א' אין אפטרופסין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרים אותם לאחרים ואחרים מוציאים אותם לחירות, עיי"ש באור הענין. והנה הוצאת עבדים לחירות הוא בודאי מדאורייתא, ודעת רוב הפוסקים דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא, והשתא אי נימא דדרשה זו שלפנינו אתם ולא אפטרופסין דרשה גמורה היא מדאורייתא, א"כ מדאורייתא אין אפטרופוס יכול למכור [דבודאי ענין תרומה ומכירה שוים לכח אחד] ורק מדרבנן הוא, א"כ איך מועיל מכירה זו שהיא מדרבנן להוצאת עבדים לחירות שהיא מדאורייתא.
ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"ד, הכותב לאחד שיהיה מושל ושולט בכל אשר לו אינו לשון מתנה רק לשון אפטרופסות, שכן מצינו באליעזר עבד אברהם שכתב לו שיהא מושל ושולט בכל אשר לו, והנה לא הראה מקור דלשון זה מורה ענין אפטרופסות, אבל מצאתי בתרגום יונתן פ' מקץ מתרגם הלשון אתה תהיה על ביתי – אנת תהי אפוטרופוס, ועכ"פ מבואר מזה שאפטרופוס יפה כחו מן התורה, ומכיון שנקרא מושל בכל – בודאי גם לתרום תרומה בכלל, ובהכרח צ"ל דדרשה זו שלפנינו או שהיא אסמכתא או דעת יחיד. .
(קדושין מ"א ב׳)
ונראה לי ראיה דבכלל כל דרשה זו כולה אסמכתא, שהרי לענין שותפין שנינו מפורש בפ"ג מ"ג דתרומות השותפין שתרמו זה אחר זה תרומת הראשון תרומה, הרי קיי"ל דשותפין תורמין, היפך הדרשה אתם ולא שותפים, וכן לענין אריס שנינו בתוספתא פ"א דתרומות אריס שתרם תרומתו תרומה, וגם זה היפך הדרשה אתם ולא אריסין, וכ"פ הרמב"ם בכל הענינים.
וכן ראיה לזה מקדושין מ"ב א' מניין ליתומים שבאו לחלק בנכסי אביהם שב"ד מעמידין להם אפטורופוס לחוב ולזכות ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו [ע"ל פ' מסעי ל"ד י"ח] הרי מרומז בתורה שיש כח לאפטרופוס לכל פרטי משא ומתן ודין ודברים, וגם ענין תרומה בכלל.
ובזה ניחא לי סוגיית הגמרא בגיטין נ"ב א' אין אפטרופסין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרים אותם לאחרים ואחרים מוציאים אותם לחירות, עיי"ש באור הענין. והנה הוצאת עבדים לחירות הוא בודאי מדאורייתא, ודעת רוב הפוסקים דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא, והשתא אי נימא דדרשה זו שלפנינו אתם ולא אפטרופסין דרשה גמורה היא מדאורייתא, א"כ מדאורייתא אין אפטרופוס יכול למכור [דבודאי ענין תרומה ומכירה שוים לכח אחד] ורק מדרבנן הוא, א"כ איך מועיל מכירה זו שהיא מדרבנן להוצאת עבדים לחירות שהיא מדאורייתא.
ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"ד, הכותב לאחד שיהיה מושל ושולט בכל אשר לו אינו לשון מתנה רק לשון אפטרופסות, שכן מצינו באליעזר עבד אברהם שכתב לו שיהא מושל ושולט בכל אשר לו, והנה לא הראה מקור דלשון זה מורה ענין אפטרופסות, אבל מצאתי בתרגום יונתן פ' מקץ מתרגם הלשון אתה תהיה על ביתי – אנת תהי אפוטרופוס, ועכ"פ מבואר מזה שאפטרופוס יפה כחו מן התורה, ומכיון שנקרא מושל בכל – בודאי גם לתרום תרומה בכלל, ובהכרח צ"ל דדרשה זו שלפנינו או שהיא אסמכתא או דעת יחיד. .
(קדושין מ"א ב׳)
תרומת ה׳. תניא, המקדש בתרומת מעשר מקודשת, ואע"פ דכתיב בה תרומת ה', לא כתיב בה לה' קטומסקנת הגמרא דרק אז נקרא ממון גבוה דאסור לקדש בו את האשה היכי דכתיב קודש לה' כמו במעשר שני בס"פ בחקתי.
.
(קדושין נ"ג א')
(קדושין נ"ג א')
מכל מעשרתיכם. הוקשו כל המעשרות זה לזה, כשם שאין הקטן מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה קינסמך על הדרשה שבריש פסוק הקודם ונחשב לכם, שקטן אינו מפריש מעשר דגן, יעו"ש ובתוס' שבת נ"ד ב', ולפנינו בפ' ראה בפסוק והבאתם שמה את עלותיכם וגו' יבא עוד דרשה להיקש מעשר בהמה למעשר דגן.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
מכל מעשרתיכם. תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף, דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו, אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל קיאהרבותא בזה שלא נקיש לתרומה שאינה ניטלת אלא מן המוקף, היינו בקרוב ובסמוך, כפי שיתבאר בפסוק הסמוך.
.
(שם שם פ"ב ה"א)
(שם שם פ"ב ה"א)
ונתתם ממנו. עד שיהא בה כדי מתנה, מכאן אמרו, שיעור חלה, בעה"ב שעיסתו מועטת נותן אחד מכ"ד, והנחתום שעיסתו מרובה – אחד ממ"ח קיבכבר הבאנו ענין ודרשה זו, בפ' חלה לעיל בפ' שלח (ט"ו כ"א) ושם בארנו מזה די הצורך, כי שם מקומו.
.
(ירושלמי חלה פ"ב ה"ג)
(ירושלמי חלה פ"ב ה"ג)
לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לא"י, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחית המתים מן התורה קיגדרשה אגדית היא ע"ד רמז, וכמה דרשות כאלה באו בגמרא, ונראה בכונת הקושיא וכי אהרן לעולם קיים וכו', דקשה ליה למה לא כתב לאהרן ולבניו כמו שכתוב כ"פ בתורה, ואם תאמר דלכן כתיב לאהרן לבד מפני שלו יותר מצוה מלבניו, אך הלא הוא לא נכנס לא"י ולא נתנו לו כלל. והמפרשים האריכו בבאור דרשה זו להסביר טעמה, ולפי מש"כ הנה היא מבוארת בפשיטות.
.
(סנהדרין צ׳ ב׳)
(סנהדרין צ׳ ב׳)
לאהרן הכהן. תנא דבי ר׳ ישמעאל. ונתתם ממנו לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, אלא מה ת"ל לאהרן – כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו, אין נותנין מתנות לכהן עם הארץ קידגם הם מדייקי הלשון לאהרן הכהן כמו בדרשה הקודמת, ודרשי בענין אחר, כמבואר. ונתבאר ענין זה לפנינו בפ' אמור (כ"ב ט'), ולפי הפשט הוי טעם מצוה זו שלא יתנו לכהן ע"ה מתנות שמא יאכל בטומאה, אבל לפי המבואר בד"ה ב' ל"א ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', משמע דעיקר כונת הקב"ה במצות מתנות כהונה ולויה היתה כדי שיהיה לבם פנוי מטרדת הפרנסה וישקדו על התורה, ומהאי טעמא מבואר בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג ר' יונה יהב מעשר לר' אחא בר עולא, לא משום דהוי כהן אלא משום דהוי לעי באורייתא, וצ"ל דס"ל לר' יונה דמעש"ר מותר לזרים, דאל"ה איך יאכלם ר' אחא.
ואמת שלכאורה דבר פלא הוא שיהא מותר ליתן מתנות הלוים לזרים, אך צ"ל דאיירי בתר דקנסינהו עזרא ללוים שלא ליתן להם מתנותיהם מפני שלא רצו לעלות מבבל לא"י כמבואר ביבמות פ"ו ב' ובסוטה מ"ז ב', ומבואר שם שקנס ליתן מתנותיהם לעניים.
ובתוס' יבמות שם חקרו אם דוקא לעניים כהנים צוה ליתן או אפי' לישראלים, והנה מירושלמי מעש"ש שהבאנו מבואר מפורש דאפי' ישראלים כמש"ש לא משום שהיה כהן וכו'. .
(שם שם)
ואמת שלכאורה דבר פלא הוא שיהא מותר ליתן מתנות הלוים לזרים, אך צ"ל דאיירי בתר דקנסינהו עזרא ללוים שלא ליתן להם מתנותיהם מפני שלא רצו לעלות מבבל לא"י כמבואר ביבמות פ"ו ב' ובסוטה מ"ז ב', ומבואר שם שקנס ליתן מתנותיהם לעניים.
ובתוס' יבמות שם חקרו אם דוקא לעניים כהנים צוה ליתן או אפי' לישראלים, והנה מירושלמי מעש"ש שהבאנו מבואר מפורש דאפי' ישראלים כמש"ש לא משום שהיה כהן וכו'. .
(שם שם)
לאהרן הכהן. תניא, תרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא, דאמר קרא ונתתם ממנו לאהרן הכהן, עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו קטור"ל דבזה רבתה התורה שתנתן לאהרן כל מה שהוא יכול לאכול בכהונתו, והרי התרומה היא טהורה, ולא איכפת לן ממה שניטלת על הטמא, ובהאי קרא גופיה מפורש תרומת מעשר בהדיא, כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו וגו'. וכבר באה דרשה בענין זה לעיל בפסוק הקודם בדרשה כדגן מן הגורן ושם נתבאר, יעוי"ש.
.
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
לאהרן הכהן. עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו, מכאן אמרו, אסור לטמא את הטבל בידים קטזר"ל שצריך שיהיה ראוי לו לאכול כשהוא בכהונתו ובימי טהרה, וכבר הבאנו וביארנו דרשה זו לעיל בפסוק ח' בדרשה משמרת תרומתי, יעוי"ש.
.
(שם חלה פ"ג ה"ב)
(שם חלה פ"ג ה"ב)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad