מכל מתנתיכם תרימו. מכל – ואפי' הקדימו לוי לכהן חייב בתרומה גדולה קיזעיין מש"כ בבאור דרשה זו לעיל בפ' כ"ו בדרשה מעשר מן המעשר.
.
(ביצה י"ג ב׳)
(ביצה י"ג ב׳)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 18 · פסקה 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכל מתנתיכם תרימו. תניא, המקדים תרומה לבכורים אינו לוקה, מאי טעמא, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב מכל מתנותיכם תרימו קיחמדינא צריך להפריש ביכורים קודם לתרומה, כמבואר לפנינו בפ' משפטים בפסוק מלאתך ודמעך, ובכ"ז בדיעבד אינו מעכב משום דכתיב מכל מתנותיכם, ומרבינן מכל ואפי' מביכורים.
.
(תמורה ד׳ ב׳)
(תמורה ד׳ ב׳)
מכל חלבו. חלבו אין גירועין לא, מלמד שאין תורמין מן הרעה על היפה קיטואין לוקין על לאו זה כיון דאינו לאו מפורש רק בא מכלל עשה, ועיין בסמוך פ' ל"ב.
.
(שם ה׳ א׳)
(שם ה׳ א׳)
מכל חלבו וגו׳. תניא, תרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא, דאמר קרא מכל חלבו את מקדשו ממנו – טול מן המקודש שבו קככלומר מן כל שיהיה מקודש לתרומת מעשר ואפי' שנטלה על הטמא וריבתה התורה שמותר לעשות כן אפי' לכתחלה.
.
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
מכל חלבו וגו׳. אמר ר׳ שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, מאי טעמא, א"ר יוסי, דאמר קרא את כל חלבו את מקדשו ממנו, מכל חלבו ולא חלבו וחלב חבירו קכאדהו"מ למכתב מכל חלב ודריש מכל חלבו למעט אחא חלבו ולא חלבו וחלב חבירו שאם הקדימו למעשר בשבלים לא תפרוש ממנו אלא חלבו שהוא תרומת מעשר, אבל לא חלב חבירו שהוא תרומה גדולה שאינו ניטל ממנו אלא מן הטבל שנדוש ונתמרח בכרי. והנה כבר בא דין זה לפנינו לעיל בפסוק כ"ו בדרשה מעשר מן המעשר, ושם נתבאר כל ענינו, יעוי"ש.
.
(שם שם)
(שם שם)
את מקדשו ממנו. למד על תרומה גדולה שאינה נטלת אלא מן המוקף קכבר"ל בקרוב ובסמוך כהוראת הלשון ממנו, ולא כמו תרומת מעשר שניטלת גם שלא מן המוקף, כמבואר בפסוק הקודם. ועיין בשו"ת הרשב"א סי' קכ"ה חקר אם איסור מוקף בתרומה הוא מדאורייתא ממש או דדרשה זו אסמכתא היא, ועיין מש"כ בפ' ראה (י"ד כ"ג) בפסוק למען תלמד ליראה את ה' ראיה מכרחת דהוי מדאורייתא.
.
(שם שם)
(שם שם)
את מקדשו ממנו. תניא, מניין שאין התרומה עולה אלא באחד ומאה, דכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו, דבר שאתה מרים ממנו אם יפול לתוכו מקדשו, וכמה הוא – אחד ממאה קכגדהאי ממנו מיותר הוא, ובא ללמד דבר שאתה מרים ממנו אם יפול לתוכו מקדשו ונעשה הכל מדומע ואסור לזרים, וכך הוא השיעור לתרומת מעשר, שממאה סאין מפריש הישראל עשרה למעשר ראשון, ומאותן עשרה מפריש הלוי אחד מהן לתרומת מעשר לכהן, כמש"כ לעיל בפ' כ"ו, ולמדנו שכל שם תרומה אם נפלה לחולין ואין שם אלא מאה בין הכל בלבד מקדש הכל, וצריך שיהיו יותר ממאה, והיינו מאה ואחד, ולכן אם נפלה סאה תרומה למאה סאין חולין דהו"ל ביחד ק"א, נותן האחד לכהן, היינו במדה שנפל, והשאר מותר. וטעם נתינת האחד לכהן הוא כדי שלא יהיה בזה הפסד לכהן, כ"מ בריש פ"ב דערלה. –
ודע שכתבו התוס' בנדה מ"ז א', דדרשה זו בכלל אסמכתא היא, משום דדימוע מדרבנן ומה"ת תרומה בטל ברוב כשאר איסורים, והיינו ג"כ במין במינו, אבל במין בשאינו מינו הוי בנותן טעם כשאר איסורים.
ונ"מ בזה בזה"ז לענין חלה שנקראת ג"כ תרומה ושוה בכמה ענינים לתרומה כמש"כ בפ' שלח (ט"ו כ'), שאם נתערבה חלה בין במינו בין בשאינו מינו תבטל ברוב ואינה צריכה ביטול באחד ומאה כיון דהוי תרי דרבנן, דחיוב חלה בזה"ז אינו אלא מנהג חכמים כדי שלא לשתכח תורת חלה, כמבואר בבכורות כ"ז א', וגם הא דדימוע באחד ומאה הוי ג"כ מדרבנן, כמש"כ התוס', וא"כ בכזה ראוי לאוקמי אדאורייתא שתבטל ברוב, ובפרט במקום הפסד.
ועוד נראה דבתערובת חלה בזה"ז א"צ גם הרמה כשיעור שנפל כמו שצריך בתרומה שנפל לחולין, יען כי אחרי דעיקר הטעם בתרומה הוא משום גזל הכהן שלא יפסיד חלקו כמש"כ, ואחרי דחלה בזה"ז נשרפת א"כ א"צ להרים ממנה כשיעור שנפל, כך היה נראה לכאורה, אלא שהתוס' בבכורות שם כתבו דאין חילוק בזה בין חלה לתרומה, וצ"ל דהיא חומרא בעלמא, ומטעם שמבואר שם כדי שלא לשתכח תורת חלה, ועיין ביו"ד סי' שכ"ג. .
(ירושלמי תרומות פ"ד ה"ו)
ודע שכתבו התוס' בנדה מ"ז א', דדרשה זו בכלל אסמכתא היא, משום דדימוע מדרבנן ומה"ת תרומה בטל ברוב כשאר איסורים, והיינו ג"כ במין במינו, אבל במין בשאינו מינו הוי בנותן טעם כשאר איסורים.
ונ"מ בזה בזה"ז לענין חלה שנקראת ג"כ תרומה ושוה בכמה ענינים לתרומה כמש"כ בפ' שלח (ט"ו כ'), שאם נתערבה חלה בין במינו בין בשאינו מינו תבטל ברוב ואינה צריכה ביטול באחד ומאה כיון דהוי תרי דרבנן, דחיוב חלה בזה"ז אינו אלא מנהג חכמים כדי שלא לשתכח תורת חלה, כמבואר בבכורות כ"ז א', וגם הא דדימוע באחד ומאה הוי ג"כ מדרבנן, כמש"כ התוס', וא"כ בכזה ראוי לאוקמי אדאורייתא שתבטל ברוב, ובפרט במקום הפסד.
ועוד נראה דבתערובת חלה בזה"ז א"צ גם הרמה כשיעור שנפל כמו שצריך בתרומה שנפל לחולין, יען כי אחרי דעיקר הטעם בתרומה הוא משום גזל הכהן שלא יפסיד חלקו כמש"כ, ואחרי דחלה בזה"ז נשרפת א"כ א"צ להרים ממנה כשיעור שנפל, כך היה נראה לכאורה, אלא שהתוס' בבכורות שם כתבו דאין חילוק בזה בין חלה לתרומה, וצ"ל דהיא חומרא בעלמא, ומטעם שמבואר שם כדי שלא לשתכח תורת חלה, ועיין ביו"ד סי' שכ"ג. .
(ירושלמי תרומות פ"ד ה"ו)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad