1ואל הלוים תדבר. ת"ר, תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי ר׳ עקיבא, מאי טעמא, דכתיב ואל הלוים תדבר, בלוים קא משתעי קרא פזר"ל ואסור ליתנו לכהן, ובא לאפוקי מדעת ר' אלעזר בן עזריה כאן דגם לכהנים מותר ליתן מעשר ראשון דס"ל דגם כהנים נקראו לוים, וכדכתיב ביחזקאל מ"ד והכהנים הלוים בני צדוק, וכן דעת איזו מן החכמים בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג. ויש שדרשו שם כן מפרשה זו דכתיב לעיל בפסוק כ"א ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר וגו', חד אמר מה ת"ל ולבני, אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה, ר"ל דלעיל איירי במתנות כהונה, והוי זה ו' מוסיף על ענין ראשון כאומר הנה לכם מתנות כהונה וגם מתנות הלוי, וחד אמר אפי' לית כתיב אלא לבני, נותנין מעשר לכהנים, אלו מאן דאמר פלוני בני יסיב מקמי פלוני בני ושאר נכסי ירשו בני דלמא לא נסב עמהן, בתמיה, ר"ל שמא אינו נוטל זה הבן גם חלק ירושה עם שאר אחיו, ע"כ, וה"נ וכי בשביל שנתן הקב"ה מתנה מיוחדת לאהרן לא יטול חלק עם הלוים אחרי שגם הוא נקרא לוי, כמו שכתבתי, וכן שם דעת רבי יהושע בן לוי ועוד חכמים, יעוי"ש.
ואע"פ כן פסק הרמב"ם כר' עקיבא דמעשר ניתן רק ללוים ולא לכהנים, עיין בחבורו פ"א ה"א ממעשר. ולכאורה צ"ע הא כפי שכתבנו רבים חולקים על ר"ע, ובודאי שאין הלכה כר"ע מחביריו כמש"כ בר"ן נ"ד ב' וכ"פ [והט"ז באו"ח סי' קצ"ז ותצ"ח כתב בזה היפך מדבר ידוע ומפורסם, ופלא הוא], והמפרשים לא העירו מאומה בזה.
ונ"ל בטעמו של דבר משום דכיון דעיקר בעל מחלקותו של ר"ע הוא ראב"ע כאן בגמרא ויסודו הוא מזה שגם כהנים נקראו לוים כמש"כ, ועל יסוד זה תמכו כל החכמים המחזיקים בדעתו, ומבואר שם בירושלמי שלבסוף חזר ראב"ע והודה לר"ע, וא"כ לפי"ז בטלו כל המחלוקות בזה וקיימא דעתיה דר"ע, ודו"ק.
ודע שמבואר בסוטה מ"ז ב' ובכ"מ דעזרא קנס את הלוים בימיו מליתן להם מעשרות רק לכהנים, מפני שלא רצו לעלות עמו מבבל לארץ ישראל. ואולי היתה גם דעתו של עזרא נוטה דגם כהנים נקראו לוים, ובשעת הצורך סמך על זה וקנסם.
והנה לקמן פסוק ל"א בדרשה ואכלתם אותו בכל מקום יובא המשך הדברים השייך לענין זה, יעוי"ש. וכאן נעיר בקצרה על ענין אחד בדרך אגב מהירושלמי שהבאנו למעלה שאמר בפשיטות אלו מאן דאמר פלוני בני יסיב מקמי פלוני ושאר נכסי ירשו בני, דילמא לא נסב עמהן [חלק ירושה עם כולם] בתמיה, ובחו"מ סי' קנ"ג ס"ח איתא מחלוקת הפוסקים בענין זה, והרי לפנינו פשטות לשון הירושלמי מורה בפשיטות על בירור דין זה דנוטל אותו הבן לבד חלק מתנתו גם חלק ירושה עם שאר אחיו, ואכ"מ להאריך בזה.
.
(יבמות פ"ו ב׳)
2מאת בני ישראל. תניא, א"ר יהושע בן לוי מניין ללוקח טבלים ממורחין מן העובדי כוכבים שהוא פטור מתרומת מעשר, שנאמר ואל הלוים תדבר כי תקחו מאת בני ישראל, טבלים שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן, טבלים שאתה לוקח מן העובדי כוכבים אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן פחואע"פ דדרשינן עה"פ דפ' ראה עשר תעשר את כל תבואת זרעך, זרעך ולא לקוח [עי"ש לפנינו], וא"כ ל"ל קרא לפטור תרומת מעשר, תיפק ליה דבכלל לוקח פטור, כתבו התוס' בשם ר"ת דהא דלוקח פטור הוא רק כשלוקח לאחר מירוח [ר"ל לאחר שנדוש ונטהר מקש ומתבן] דאז אינו נקרא עוד תבואה, רק דגן, אבל כשלוקח קודם מירוח חייב, ועיין בסמוך אות צ"ו.
.
(בכורות י"א ב׳)
3מאת בני ישראל. תניא, אע"פ שאמרו אין נותנין מעשר לכהנים אבל אין מוציאין שלו מידו, מאי טעמא, דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוציא ממכרי כהונה ולויה פטקאי על דרשה הקודמת דמע"ר ניתן רק ללוים, ואמר בזה, דאעפ"כ אין הכהן מחויב ליתן משלו מעש"ר ללוי, ועיין להלן פ' כ"ח בדרשה כן תרימו גם אתם השייך לענין זה.
.
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג)
4מאת בני ישראל. מאת בני ישראל אתה מוציא את המעשר ואי אתה מוציא את המעשר מן העובדי כוכבים צר"ל מן העובד כוכבים שיש לו שדה בא"י, ועיין בדרשה דלעיל.
.
(שם שם)
5מאתם בנחלתכם. תניא, מעשר ראשון אין לו הפסק, דכתיב מאתם בנחלתכם, הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק צאבאור הדבר, כי כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה בפסוק עשר תעשר ובפ' תבא הוי סדר המעשרות כן, דאחר שמפרישין תרומה גדולה [אחד מחמשים] מפרישין אחד מעשרה ונותנין ללוי, וזה נקרא מעשר ראשון, [ובזה איירי פרשה זו, כמש"כ למעלה], ואח"כ מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא הנקרא מעשר שני, והוא לבעלים, ואוכלים אותו בירושלים, ועליו נאמר (פ' ראה) עשר תעשר וגו' ואכלת לפני ה' אלהיך, ועל הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מן השמיטה ובשניה וברביעית ובחמישית, אבל בשלישית ובששית אחר שמפרישין מעשר ראשון מפריש מן השאר מעשר אחד ונותנו לעניים והוא הנקרא מעשר עני, ואין בשתי שנים אלו מעשר שני, ועליו נאמר (פ' ראה) מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, [וסימן לדבר, כי בשנת אבד"ה מפרישין מעש"ר ומעשר שני, ובשנות ג"ו מפרישין מעש"ר ומעשר עני], וטעם הדבר, משום דכתיב בפ' מעשרות ובא הלוי והגר והיתום וגו', וא"כ א"א לומר דקאי על מעשר שני, שהרי מעש"ש אינו לעניים, אלא הבעלים אוכלים אותו, וא"כ ע"כ יש עוד מין מעשר והוא מעשר עני, וכתיב (פ' תבא) שנת המעשר ולא שנת המעשרות, ודרשינן שנה שאין בה אלא מעשר אחד, וא"כ בהכרח שמעשר אחד נדחה מפני מעשר עני, והוא בהכרח מעשר שני, אבל מעשר ראשון לעולם לא בטל, כלומר אף בהשנים שמפרישין מעשר עני, ומסמיך זה כאן על הלשון נחלה שאין לה הפסק, כמבואר.
וטעם יתרון מעש"ר נראה פשוט משום דכיון דהוא שייך ללוי אין סברא לבטלו אחרי דזה יסוד פרנסתו שאין לו חלק ונחלה לעצמו, והוי כמו תרומה הניתנת לכהן, משא"כ מעש"ש דהוי לבעלים כמש"כ, וע"ע לפנינו בפ' ראה.
.
(ר"ה י"ב ב׳)
6והרמתם. מלמד שלא יתרום מן המחובר על התלוש ומן התלוש על המחובר צבדלשון הרמה לא שייך אלא בדבר התלוש, וצ"ע לפי טעם זה למה לא חשיב גם שאין תורמין מן המחובר על המחובר.
, ומניין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ומפירות חו"ל על פירות הארץ, ת"ל (פ׳ בחקתי) וכל מעשר הארץ צגואע"פ דהתם במעשר כתיב ילפינן גם לתרומה, מפני שבכלל ענין אחד להם.
[ספרי].
7והרמתם ממנו. תניא, אע"פ שאמרו אין תורמין מן הטהור על הטמא, הני מילי לכתחלה, אבל בדיעבד תרומתו תרומה, מ"ט ממנו כתיב צדדמשמע מכל מקום תהא תרומה, דכיון שניטל ממנו הרי הוא מופרש. ועיקר דין זה יתבאר לפנינו בפ' הסמוך בדרשה כדגן מן הגורן, אבל מן הטמא על הטהור אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה משום פסידא דכהן.
.
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
8והרמתם ממנו. מלמד שלא יתרום ממין על שאינו מינו צהמדייק יתור המלה ממנו, דדי היה לכתוב והרמותם מעשר מן המעשר, ולפי הדרשה הקודמת צ"ל דבדיעבד תרומתו תרומה, אבל לא קי"ל כן, וצ"ע למה. והגמ' בבכורות נ"ג ב' יליף ענין זה מפסוק אחר כמובא לפנינו לעיל בפ' י"ב בדרשה כל חלב, יעוי"ש. ומה דלא ניחא להגמ' דרשת הספרי י"ל דס"ל דהמלה ממנו אתיא לדרשה שניה שבספרי כאן, מופנה להקיש ולדון ממנו גז"ש, ורומז להדרשה במנחות ע"ז ב' עה"פ דפ' צו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', נאמר כאן ממנו ונאמר להלן ממנו מה להלן [בתרומת מעשר] אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה, ומובא לפנינו בפרשה צו שם, והספרי אולי ס"ל דתרתי שמע מינה.
[ספרי]
9מעשר מן המעשר. אמר ר׳ שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר צוהנה סדר ההפרשות כך הוא, אחר שמפריש הישראל ביכורים תורם תרומה לכהן, והיא תרומה גדולה, ומן המותר מפריש חלק עשירי ללוי, והוא מעשר ראשון, ומן זה המעשר ראשון מפריש הלוי חלק עשירי לכהן, והוא נקרא בתורה מעשר מן המעשר, ובלשון חז"ל תרומת מעשר. והנה מצות הפרשת תרומה היא אחר שנתמרחה התבואה בכרי, היינו לאחר שנדושה ונטהרה מקש ומתבן וצבורה בכרי וממילא כל ההפרשות שאחריה הם ג"כ מתבואה ממורחת.
ואמר בזה שאם קדם הלוי ולקח חלקו מעש"ר בעוד שהתבואה בשבלים אינו חייב שוב להפריש ממנו תרומה גדולה לכהן, אחר שידושנו, ואע"פ שהכהן מפסיד בזה, שהרי הישראל לא יפריש עתה תרומה גדולה רק ממה שנשתייר, וכדמפרש מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא גם תרומה גדולה מן המעשר, ועיין לקמן פסוק כ"ט בדרשה מכל חלבו בא עוד טעם לפטור זה.
ואיתא עוד בגמ' כאן, אמר ליה רב פפא לאביי, אי הכי אפי' הקדימו בכרי נמי, ר"ל אפי' אם קדם הלוי ונטל חלקו מתבואה נדושה ג"כ יפטר מגזה"כ מפסוק זה, אמר ליה, עליך אמר קרא מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה', ר"ל לקמן בפסוק כ"ט כתיב כן בלוים, לומר שמכל צד תרומה המוטלת בו יתן.
ופריך עוד, מה ראית, כלומר מה ראית לרבות האי כל אהקדימו בכרי ולמעט הקדימו בשבלים מן מעשר מן המעשר, ולא איפכא, כך פירש"י, ותוס' הקשו על זה איזו סברא היא לחייב הקדימו בשבלים ולפטור הקדימו בכרי, ופירשו באופן אחר, יעוי"ש, אבל י"ל דאינו קשה, יען דשם תבואה בכלל יונח דוקא על תבואה בשבלים, וכמש"כ לעיל אות פ"ח, וסבר רב פפא דבתרומה נמי תלי החיוב בתבואה משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ולכן הקשה לו כן.
ושני ליה אביי, האי אידגן והאי לא אידגן, ר"ל הקדימו בכרי כבר נעשה דגן, ומכיון שבא לכלל דגן תלה עליו חובת ההפרשה לכהן כדכתיב ראשית דגנך תתן לו, משא"כ עודו בשבלים לא חל עליו חוב זה, הלכך מסתברא דהאי קרא דזכותא דכהן מכל מתנותיכם תתנו לשדיי' אהקדימו בכרי.
.
(ביצה י"ג ב׳)