כי את מעשר וגו׳. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה, קראו הכתוב תרומה, מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל פדר"ל מה תרומה שאסור לאכול כל אוכל שחייבין להפריש ממנו תרומה, ונקרא טבל על שם שטבולין בו קודש וחול, וחייבים עליו מיתה בידי שמים, כמבואר לפנינו במקומו בפ' אמור, אף מעשר ראשון כן. ובפ' ראה יבא לפנינו אי"ה דרשה בענין זה, וזו דעת חכמים, אבל ר"מ ס"ל דהיקש זה לתרומה בא להורות איסור אכילת מעשר ראשון לזרים, ודריש מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים, ואמנם קי"ל כחכמים, וכן העתקנו אנו. –
ודע דמ"ש במס' מעש"ש פ"ה מי"א בדרשה על הפסוק דפ' תבא לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש – הנה אע"פ דגוף איסור זה לא מצינו בשום מקום לענין מעש"ש, בכ"ז צ"ל דכן הוא הדין, משום דאיתקש לתרומה כמבואר כאן ובתרומה מפורש קי"ל כן, כמבואר בסמוך בפסוק והרמותם ממנו.
. (יבמות פ"ו א׳)
אשר ירימו לה׳ תרומה. קראו המקום תרומה עד שיוציא ממנו תרומת מעשר פהר"ל עד שיוציא ממנו הלוי תרומת מעשר דהיינו מעשר מן המעשר כמבואר להלן פסוק כ"ו, ומדייק יתור המלה תרומה.
, בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר רשאי פוכאן באה הדרשה בקיצור, ובספרי זוטא מסיים בה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותה תרומה לאחרים, ת"ל (פ' כ"ט) את מקדשו ממנו, בזמן שקדשיו בתוכו, הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים, ע"כ. ובאור הדבר, דלוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך בטבלו רשאי, כי כן ילפינן מלשון אשר ירימו לה' תרומה, מלמד שהוא עושה אותו כולו תרומה לאחר, אבל אם הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואח"כ הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום. והרמב"ם בפ"ג הכ"ב מתרומות למד מזה שהמניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה צריך שיהיו טבולין לתרומה, ואם הניחן להיות מפריש עליהן מעשר צריך שיהיו טבולין למעשר, ועיין בר"ש פ"א מ"ה דתרומות.
[ספרי].