1וכהן כי יקנה. תניא, מניין לכהן שקנה עבד ויש לישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה, ת"ל וכהן כי יקנה מחמשמע ליה שיהיה כל הקנין שלו. ונראה דמכאן מקור למ"ש ביבמות ס"ז א' בת ישראל הניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר, ומפרש בגמ' אליבא דחד מ"ד דהטעם הוא מפני דעובר במעי אמו זרה זר הוא, ומבואר שם דאפי' יש לה כמה בנים באופן שהיא בעצמה אוכלת בשבילם, ואינו מבואר לפי זה למה לא יאכלו העבדים בשביל רבוי הבנים האוכלים, ולפי המבואר כאן דעבד של שותפות אינו אוכל, ואפי' אם חלק אחד ממאה שייך לישראל לכן כיון דס"ל דיש לעובר זכיה וא"כ יש לו חלק בעבדי אביו, וכיון דעובר במעי זרה זר הוא, ע"כ אף דיש הרבה בנים האוכלים מ"מ יש גם חלק להעובר הנחשב כזר, ולכן מעכב, וע"ע לקמן פסוק י"ג.
.
(ירושלמי תרומות פי"א ה"ה)
2כי יקנה נפש. תניא, מניין לכהן פצוע דכה שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו מטהרבותא בזה, משום דכהן פצוע דכה שנשא בת ישראל אינו מאכילה בתרומה בשביל כהונתו, משום דכיון דאסור לבא בקהל הרי שוויה חללה, אבל בת גרים כיון דמותרת לו משום דקי"ל קהל גרים לא אקרי קהל, לכן מאכילה בתרומה, ויליף זה מלשון כי יקנה נפש, דכיון שמותרת היא לו נקראת קנינו, אע"פ דאם לא היה פצוע דכא היה אסור בה.
.
(יבמות נ"ז ב')
3קנין כספו. תניא, מניין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו נענין קניית עבדים פשוט הוא דיליף מקנין כספו, ונשואי אשה יליף משום כי שם קנין יונח על כל דבר הבא לו לאדם בזכות, לא רק במכירה בתשלום כסף, וכמו קונה שמים וארץ, אשת המת קנית (רות ד׳:ה׳) והוי בכלל זה גם קנין אשה. אבל אין לומר דאשה הוי קנין כספו ממש כמו העבד, שהרי בעבד הדין מה שקנה הוא קנה רבו קנין מוחלט, ובנכסי אשתו אינו קונה כי אם לפירות, וגם קנין פירות אינו מדאורייתא רק מתקנת חכמים.
ועיין בתו"כ איתא עוד לענין קנית עבדים, יכול אפי' קנה עבד עברי יאכל בתרומה ת"ל כסף, יצא עבד עברי שאין כסף, ר"ל שאינו כספו, שהרי יוצא בשש. וכבר כלול ענין זה אצלנו לעיל בפסוק הקודם בדרשה תושב ושכיר, יעוי"ש.
.
(שם ס"ו ב')
4קנין כספו. תניא, מניין לאשת כהן שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו, קנינו שקנה קנין אוכל נאיתכן דמדייק מדלא כתיב מקנת כספו כמו דכתיב בפ' לך המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך, ולכן דריש קרן כספו מה שקנינו קונה כמבואר.
.
(שם שם)
5קנין כספו. בת ישראל הניסת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו בר קנין הוא נבואם בת כהן היא והחרש הוא ישראל פוסלה, משום דרבנן תקינו קידושין לחרש כמבואר ביבמות קי"ב ב', וא"כ אע"פ קנאה מדרבנן.
.
(שם ס"ח א')
6קנין כספו. אמר עולא, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא נגומפרש בגמ' ומה טעם אמרו בגמ' אינה אוכלת בתרומה גזירה שמא ימזוג לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה.
.
(כתובות נ"ז ב')
7קנין כספו. תניא, שומרת יבם אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא נדר"ל דכל זמן שלא יבמה נקרא קנין כספו דאחיו, וזהו טעם אם בת ישראל היא והיבם כהן, ואם היא בת כהן והיבם ישראל פוסלה מלאכול בתרומה משום דלא קרינן בה ושבה אל בית אביה כנעוריה משום דאגידא ביבם, וכפי שיתבאר להלן פסוק י"ג.
.
(שם נ"ח א')
8קנין כספו. המעוכב גט שיחרור אינו אוכל בתרומה מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו קנין כספו הוא נהכגון המקדיש או המפקיר עבדו או מי שחציו עבד חציו בן חורין דכופין את רבו ליתן לו גט שיחרור, כל אלה אין לרבם עליהם עוד כל שעבוד ונקראים מחוסר גט שיחרור, ועי' בכ"מ פי"ט ה"ה מתרומות השייך לדין זה.
.
(גיטין מ"ב ב')
9קנין כספו. וסמיך ליה יליד ביתו, מקיש קנין כספו ליליד ביתו, מה יליד ביתו אע"פ שאינו שוה כלום אף קנין כספו אע"פ שאינו שוה כלום נור"ל מה יליד ביתו כל הילוד, אע"פ שאינו שוה מאומה, כגון מוכה שחין, כך קנין כספו אע"פ שאינו ראוי לכל מלאכה כגון שנעשה אח"כ מוכה שחין.
.
(שם מ"ג א')
10קנין כספו. תניא, האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מתרומתיך, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא קנין כספו כתיב, תיקו נזבאור הענין, כי הפוטר את אשתו בגט צריך לפוטרה עד שלא ישאר לו עמה כל קשר ויחס ואגידה, ומיבעי בזה בכהן האומר לאשתו הרי את פטורה מחבלי האישות עמי לכל דבר חוץ מפרט זה שלא תאסר באכילת תרומה כמו בעת היותך אשתי, מהו, מי אמרי' בנשואין הא לא שייר, והיינו שאפשר לה להנשא לאחר, או דילמא כיון דתאכל בתרומה נקראת קנין כספו שזה הפרט המיחס לאכילת התרומה, הרי נקרא שיור באישות, שיש לה עמו עוד יחס ואגידה, ועלה בתיקו, והוי ספק מגורשת, ואין לה תקנה רק בגט אחר.
.
(שם פ"ה א')
11ויליד ביתו. העובר אינו מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו, ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל נחאם בת ישראל מעוברת מכהן שמת אינה אוכלת בשביל שהיא מעוברת מכהן דגזירת הכתוב היא ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, ואמנם כנגד זה, אם בת כהן מעוברת מישראל שמת אינה חוזרת לתרומת בית אביה כפי שיתבאר לקמן בפסוק י"ג בדרשה כנעוריה.
.
(יבמות ס"ז א')
12ויליד ביתו. מה ת"ל נטדיליד בית הוא בן שפחתו, וא"כ כש"כ הוא ממקנת כסף.
, לפי שנאמר קנין כסף, הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אף יליד ביתו שיש בו שוה כסף אוכל ושאין בו שוה כסף אינו אוכל ת"ל ויליד ביתו מ"מ סכגון מנוול ומוכה שחין שאינו שוה מאומה, ובדרשה דלעיל ילפינן שוב קנין כספו מיליד ביתו אע"פ שאינו שוה כלום, כגון שנעשה אח"כ מוכה שחין שאינו ראוי עוד למלאכה.
.
(גיטין מ"ג א')
13הם יאכלו. הם יאכלו ולא הבהמה אוכלת, יכול לא תאכל בכרשינין ת"ל נפש סאמלת הם מיותר, ודריש שאין הבהמה אוכלת בלחמו דהיינו מאכל אדם משום הפסד תרומה, וכנגד זה השם נפש כולל גם בהמה, כדכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה וכדי להשות הענינים, מוקי המעוט הם למאכלים חשובים שאין הבהמה אוכלת בהם, והרבוי נפש לכרשינין שהם מין תבואה החייבות בתרומה, דע"י הדחק חזו לאדם, ואותם אוכלת גם הבהמה.
.
(תו"כ)
14הם יאכלו בלחמו. תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו סבבת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לו בן לאחר מיתתו אוכלת האם בשבילו בו ביום שנולד. וצ"ל דלאו דוקא היא בעצמה אוכלת, דהא אסורה אז בתרומה משום טומאת לידה, אך נ"מ לענין עבדים שלה שאוכלין בשבילה, וכן נ"מ אם אכלה בטומאה פטורה מקרן וחומש, כיון דמצד איסור תרומה מותרת כמבואר בפ"ז דתרומות ולפנינו בסמוך.
וטעם הדרשה קרי ביה יאכילו י"ל פשוט משום דכיון דגבי מקנת כסף כתיב הוא יאכל בו, א"כ הול"ל גם ביליד בית הוא יאכל, ולמה כתיב הם יאכלו, בלשון רבים, ולכן דריש קרי ביה יאכילו. –
ועיין ברמב"ם פ"ו הי"ב מתרומות שכתב סמך דבן כהן מאכיל לאמו הישראלית מדכתיב בסמוך ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה וגו', משמע הא אם יש לה זרע אינה אוכלת וה"ה להיפך, ואע"פ דכאן דריש הגמ' כן מלשון יאכילו, אך כבר כתבנו כ"פ דדרך הרמב"ם לכתוב סמך פשוט אף שלא נאמר בגמ' [ע"ל פ' שמיני י' ו' וס"פ אחרי].
.
(נדה מ"ד א')
15בלחמו. יצא המת שאין לו לחם סגבלחמו מורה שיש גם לו לחם והם משתתפים באכילתו, וזה שייך בחי, כי המתים אין להם מאומה.
.
(תו"כ)