1ובת כהן. אשכחן כהנת, לויה וישראלית מנלן, נפקא לן מן ובת דקרא יתירא הוא סדר"ל אשכחן לכהנת דמיפסלא לתרומה בביאת פסול, ומנין ללויה וישראלית שנבעלו לפסולי קדושין אסורות בתרומה לעולם לכשנשאו אח"כ לכהן משום דנעשות זונה נפקא לן מן ובת כהן דקרא יתירא הוא. ונראה דמרמז על ובת כהן דבפסוק הסמוך דשם מיותר הוא, כיון דשם סמיך הענין על ובת כהן דבפסוק שלפנינו היה די לכתוב וכי תהיה אלמנה וגרושה וגו', ולכן דריש דכיון דכפל הכתוב ענין קדושת האשה, א"כ בודאי אין נ"מ באיזו אופן נתחלל קדושתה אם מחמת כהנת לישראל או לויה וישראלית לגר לנתין ולממזר, כמש"כ בדרשה הבאה.
.
(יבמות ס"ח ב')
2כי תהיה. כל שנבעלה לפסול לה פסלה סהאף שלא בתורת קדושין, ובאור הענין, כי בלאו זה כלולים שני ענינים, שאם תבעל לאסור לה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ולויה וישראלית לגר לנתין ולממזר ונעשית ע"י זונה או חללה כמבואר ריש פרשה זו, הרי היא אסורה לאכול בתרומת בית אביה הכהן כדין חלל, וזה מדויק בלשון לאיש זר, מפני שהחלל הוא כזר לכל דבריו. ועוד כלול בלאו זה ענין נשואין שאם נישאת לישראל ג"כ אסורה בתרומה, רק בזה חלוק דין ביאה אסורה לנשואי זר, שבביאה אסורה אסורה היא בתרומה לעולם אע"פ שמת הבועל, אבל בנשואין לזר כיון שמת בלא בנים חוזרת לתרומת בית אביה, כפי שיתבאר בסמוך, וכן נ"מ שבביאה אסורה אסורה בתרומה אע"פ שיש לה זרע מכהן משא"כ בנשואין. ובגמ' מפרש דל"ל דכולה קרא בנשואי בת כהן לזר איירי ולא בביאות אסורות בלא קדושין, משום דעל זה לבד לא איצטריך קרא מיוחד, דזה ידעינן מדכתיב בסמוך ובת כהן כי תהיה אלמנה וגו' ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל, ש"מ דמעיקרא לא אכלה, אלא ע"כ יש עוד חידוש דין בקרא זה, והוא כמש"כ.
, ואימא כל שנבעלה לפסול לה – לחייבי כריתות, כי תהיה אמר רחמנא, הנך דאית בהו הויה, חייבי כריתות לאו בני הויה נינהו סושאין קדושין תופסין לו בהם, כמבואר בפ' אחרי וקדושים. ור"ל דאחרי דא"א לפרש כי תהיה על ענין הקדושין בחייבי כריתות, כך בביאות אסורות בלא קדושין ג"כ א"א לפרש שאם נבעלה לחייבי כריתות אסורה במרומה אלא רק לחייבי לאוין וכמש"כ. –
והנה כפי המתבאר מזה, לכאורה הוי הדין דאם נבעלה לחייבי כריתות אינה נפסלת בתרומה כיון דהפסוק אינו מתוקם רק בחייבי לאוין כמש"כ משום דתפסי בהו קדושין, אבל באמת דבר זה לא יתכן, דהלא אין סברא לומר דחייבי כריתות יהיה קילי מחייבי לאוין לענין זה, ויציבא בארעא וכו'. ואמנם התוס' כתבו דנבעלה לחייבי כריתות פסולה מצד הסברא דחמירי מחייבי לאוין, אך לדעתי אין זה מבואר, דהא הגמ' מוקים מפורש הפסוק אך ורק לחייבי לאוין מטעם הלשון כי תהיה, ומוציא מפורש חייבי כריתות משום דלאו בני הויה נינהו.
ולכן נראה ע"פ המבואר בסוגיא כאן דפריך לפי אוקימתא זו דהפסוק איירי בחייבי לאוין, אי הכי עובד כוכבים ועבד לא לפסלי [מטעם שאין בהו הויה], ומשני הנך פסלי מדר"י, דאמר מניין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת וכו' שפסלוה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה [אני קורא בה ושבה אל בית אביה] יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין, והיינו משום דלאו בני קדושין הם, ולפי"ז י"ל דגם חייבי כריתות ממעטינן מפסוק זה ע"פ אותה דרשה מי שיש לו וכו', דגם בהם לא שייך אלמנות וגירושין, כיון דהקדושין אין תופסין כלל, ודו"ק.
אך לפי"ז יתחדש דין חדש דהנבעלת לחייבי כריתות וכן לעובד כוכבים ועבד ואכלה בתרומה אינה לוקה כיון דאין בהו לאו מפורש רק לאו הבא מכלל עשה כמבואר מי שיש לו וכו' וזהו לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו, וצ"ע
.
(שם שם א' וב')
3כי תהיה. אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה סזר"ל בתרומת בית אביה אם הוא כהן, דפסוק זה איירי גם בפסולי כל הפסולין ולא רק בזר לבד כפשטות הלשון לאיש זר וכמש"כ בדרשה הקודמת, עיי"ש
, מאי טעמא, נאמר כאן הויה ונאמר להלן (פ' תצא) כי יהיה נערה בתולה מאורשה, מה הויה שנאמר להלן אירוסין אף הויה שנאמר כאן אירוסין סחוהרבותא בזה אף כי עדיין לא נבעלה ולא נעשית חללה, בכ"ז אסורה, ובבבלי יבמות נ"ו ב' יליף זה מצד הסברא.
.
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"ג)
4לאיש זר. ואפילו ללוי ולישראל, דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה, מכלל דכי איתא גביה לא אכלה סטהרבותא בזה, דהו"א דרק אז נפסלה מתרומת בית אביה היכי דמחוללת עולמית כגון אם נשאת לנתין ולממזר שהם מחוללין עד עולם, אבל ללוי וישראל דמחללין רק לזמן חייהם הו"א דלא פסלי בתרומה קמ"ל, ועיין מש"כ לעיל בפ' י' בדרשה וכל זר אות מ"ג.
.
(סנהדרין נ"א א')
5לאיש זר. מניין אפילו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ת"ל לאיש – לאיש המאכיל עעיין משכ"ל אות ס"ה ויתבאר לך דרשה זו.
.
(תו"כ)
6היא וגו'. היא אינה אוכלת, אבל אמה אוכלת עאאיירי בבת כהן יתומה מאב, ור"ל דאע"פ שבת כהן הנשאת לזר פסולה מלאכול בתרומה, מ"מ אמה [בת ישראל] אוכלת בשבילה, מפני דלה הלא יש זרע מכהן, ואצטריך הכתוב לאשמעינן זה משום דהו"א כיון דהאם אוכלת בשביל הבת, דאלו לא היה זרע מבעלה הכהן לא הוי אכלה, וא"כ כיון דהבת גופה אינה אוכלת ע"י נשואיה לישראל, לא תאכל גם האם, קמ"ל, משום דלגבי האם עכ"פ יש לה זרע מכהן, כמבואר.
.
(שם)
7בתרומת הקדשים. במורם מן הקדשים לא תאכל, ומאי ניהו – חזה ושוק עבמדייק יתור הלשון בתרומת, דדי היה לכתוב היא בקדשים לא תאכל, והוי ידעינן דקאי על תרומה, כמבואר לעיל בפסוק ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, דזה הוא רק בתרומה, דאלו שארי קדשים לא הותרו אכילתן בהערב שמש רק בהבאת כפרתן, כמבואר שם, ולכן דריש הדין המבואר בסמוך בפסוק ושבה אל בית אביה, דכשבת כהן נעשית אלמנה חוזרת לאכול בתרומת בית אביה, ומפרש כאן דרק בתרומה שבה היא לאכול ולא בחזה ושוק, וזה יליף כמש"כ מיתור הלשון בתרומת. ומפרש במורם מן הקדשים לא תאכל, היינו דבר שיש בו הרמה ותנופה וגם נקראת קדשים, ואין זה אלא חזה ושוק. ומפרש לפי"ז היא בתרומת הקדשים לא תאכל לעולם אפי' כשנעשית אלמנה, משא"כ תרומה אוכלת, ועי' בפסוק הסמוך באה עוד דרשה על ענין זה.
.
(יבמות ס"ח ב')