1אם בעליו עמו. השואל את הפרה ושאל או שכר בעליה עמה, או ששאל את הבעלים או שכרן ואח"כ שאל את הפרה ומתה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם קנדואפילו נשאל גופו למלאכה אחרת ובמקום אחר בשעה שמשך את הפרה, ואפילו אמר ליה באותה שעה השקני מים הו"ל שאילה בבעלים, וכן בשאר שומרים שמירה בבעלים פטור, ובדרשה הקודמת בארנו מזה בארוכה. .
(ב"מ צ"ד א׳)
2אם בעליו עמו. אתמר, פשיעה בבעלים פטור, מאי טעמא, מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, וכי כתיב אם בעליו עמו – אשומר חנם נמי כתיב קנהומכאן אנו למדים לכל השומרים שפטורים כשהיו הבעלים עמם במלאכתם כעין הפרטים בשאילה בבעלים, ובגמרא איתא בזה פלוגתא רב אחא ורבינא, חד אמר פשיעה בבעלים חייב דקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, כלומר הפסוק דכתיב בשואל אם בעליו עמו לא ישלם קאי אשלפניו אשומר שכר ולא אלפני פניו אשומר חנם, וחד אמר פטור, דקסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, גם אשומר חנם. וכתבו הפוסקים דקיי"ל לקולא ע"פ הכלל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הוי רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והלכה כרבינא. וכתבו התוס' אע"פ דהאי קולא חומרא הוא לגבי מפקיד שמפסיד ע"י זה, מ"מ חשיב קולא שפטור המוחזק וכדאמרינן בכ"מ ספק ממונא לקולא, עכ"ל, ודברים אלה דורשים באור.
ונראה להסביר הענין ע"פ מש"כ בכנה"ג בכללי קים לי בשם מהר"י בסאן שנשאל מפני מה אמרינן קים לי בממון ולא באיסור, והרי גם בממון אם אין הדין כן הוי גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא הוא, והשיב, דבשלמא גבי איסורא אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי ספק איסור, אבל כששנים חלוקים בממון, אז אפילו לא אמרינן קולא לנתבע אין אנו יוצאין מידי איסור גזל, כי אם שהדין הוא כדברי האומרים לטובת המוחזק הו"ל גזל ביד המוציא, ולכן היכא דקיימא ממונא תיקום, עכ"ד, והיא סברא יקרה מאד וזכות הרעיון.
ועם סברא כזו כשנצרפה לכאן יתבארו דברי התוס' בטוב טעם, מפני מה נקרא זה קולא להחזיק הממון ביד המוחזק, כיון דאיך שנדון לא נצא מידי ספק איסור, לכן תיקום הממון באשר הוא שם, ודו"ק. .
(שם צ"ה א׳)
3אם בעליו עמו. תניא, ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם, איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם, ומה ת"ל אם בעליו עמו, לומר, כיון שיצתה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור קנוהיינו הך דדרשה דלעיל בסוף פסוק הקודם בדרשה בעליו אין עמו, דהעיקר תלוי אם היה שאול לו בשעת שאלה, ואפילו לא בשעת מלאכה וכמש"כ שם באות קנ"ג, אלא דמר דריש ממשמעות אותו הפסוק ומר ממשמעות פסוק זה. .
(שם שם ב׳)
4אם בעליו עמו. [בעליו ולא שלוחו] קנזר"ל אם אמר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי אין זה נקרא שאילה בבעלים, ודין זה איבעיא בגמרא וקיי"ל לקולא, וכ"פ הרמב"ם, וסיים בלשון הדרשה כמו שהעתקנו, בעליו ולא שלוחו, ומשמע מדברי התוס' כאן דהא דלא אמרינן כאן שלוחו של אדם כמותו כמו בכל התורה הוא משום דכתיב שתי פעמים בעליו, בעליו אין עמו, בעליו עמו, והקפיד הכתוב שיהיו הבעלים עצמן, ולדעתי אין זה מוכרח, כי אם קיי"ל שלוחו של אדם כמותו, מה לי אם כתיב ב' פעמים בעליו, וגם לא משמע כן מלשון הגמרא מי אמרינן שלוחו כמותו או דילמא בעליו ממש בעינן הרי דלא הזכירו כלל כפל הלשון בעליו, ולי נראה דמדייק מדלא כתיב אם הבעלים עמו אלא בעליו בכנוי המורה על מיעוט השליח, וכמו דדרשינן במנחות צ"ג ב' וסמך ידו ולא יד שלוחו, וכן לעיל בפסוק אם לא שלח ידו היינו ממעטין שליח לולא רבוי מיוחד כמבואר לפנינו לעיל בפסוק ח' על כל דבר פשע ועוד כהנה, ועיין תוס' יבמות ק"א ב'. .
(ב"מ צ"ו א׳)
5לא ישלם. אינו משלם ואינו נשבע קנחמוסב על ענין החקירה אם הא דבבעלים הוא רק בשואל או גם בשאר שומרים וגם בשומר חנם אם היתה השמירה בבעלים פטור, ולפנינו כבר בא דין זה בדרשה דלעיל אם בעליו עמו. והנה בשומרים הדין שחייב שבועה על הפשיעה כמש"כ (פ' ז') ונקרב בעל הבית אל האלהים דהכונה שבועה שלא פשע כמבואר שם. ולפי"ז אם קיי"ל פשיעה בבעלים פטור, הא דכתיב כאן אם בעליו עמו לא ישלם – לאו דוקא לא ישלם אלא גם לא ישבע היכא דחייב שבועה. ומה דכתיב לא ישלם הוא משום דכאן איירי בשואל שחייב בתשלומין על הכל על גניבה ואבידה ועל אונסין, וז"ש לא ישלם – וגם אינו נשבע היכא שחייב שבועה, ועיין במראה הפנים, ולפי באורנו הענין מתיישב כפשוטו. .
(ירושלמי שבועות פ"ח ה"א)
6אם שכיר הוא. [אף הסרסור כנושא שכר הוא], מאי טעמא אם שכיר הוא בא בשרו קנטכלומר כיון דעכ"פ הוא נוטל שכר, אם גם באופן אחר, אך הלא נוטל שכר הוא והוי דינו כשומר שכר, ולכן קיי"ל שהסרסור הלוקח חפץ ממוכר להראות לקונה ונאבד או נגנב החפץ מידו חייב מפני שהוא כנושא שכר, וע' בחו"מ סי' קפ"ה ס"ז. .
(ירושלמי ב"ב פ"ה ה"ד)
7בא בשכרו. יכול ישבע ויהא פטור [על כל דבר], ת"ל אם שכיר הוא בא בשכרו קסהבאור הוא דלא נימא כיון דהוא משלם לו שכר עבור השור שוב הוי כל הנאה של משכיר וא"כ יהיה דינו כשומר חנם שיהיה פטור על הכל בשבועה גם על גניבה ואבידה, קמ"ל דאינו כן, אלא דפטור רק על אונסין ולא על גניבה ואבידה, והטעם הוא משום דאע"פ שגם המשכיר נהנה מ"מ גם השוכר נהנה שהוא בא בשכרו, ולא דמי לשומר חנם שאינו נהנה כלל, ולכן אע"פ שאינו דומה לשואל שכל הנאה שלו ולא של בעה"ב, אך גם לא הוי כשומר חנם שאין לו כל הנאה, ולכן הוא קיל משואל שפטור מאונסים וחמור משומר חנם שחייב על גניבה ואבידה, ודו"ק. .
(מכילתא)