בחדש השני. הטמא אינו משלח את פסחו. דאמר קרא איש איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח בחודש השני ידבאור הענין, כי שאר קרבנות לבד מפסח אע"פ שהטמא בעצמו אינו יכול להביאם מפני שאין יכול לכנס בעזרה מפני טומאתו, מ"מ אפשר לו לשלחם לעזרה ע"י שליח, אבל הפסח אינו משלח ע"י שליח, משום דמצות הפסח היא אכילתו, ואם אינו יכול לאכול למה יביא, ולמען שלא נימא שהמצוה איש לפי אכלו היא רק למצוה היכי דאפשר ולא לעיכובא היכי דאי אפשר כגון בטמא, מביא עוד ראיה לדין זה מפרשה שלפנינו, דמבואר שהטמא נדחה לפסח שני, ואם היה יכול לשלחו ע"י שליח למה ידחה ולא יעשה בראשון, וע"ל בפ' בא בפסוק איש לפי אכלו באה עוד ראיה בענין זה. ואמנם דעת איזו מן החכמים שגם מצוה זו דדחיה לפסח שני היא ג"כ רק למצוה בעלמא ולא לעכובא, אבל לא קיי"ל כמותם, משום דלא משמע כן פשטות הענין, ועיין ברמב"ם פ"ב הי"ב מביאת מקדש.
. (זבחים כ"ב ב׳)
על מצות וגו׳. תניא, אמרו עליו על הלל שהיה כורך מצה ומרור בבת אחת ואוכלן ביחד, שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו טופירש רשב"ם מדלא כתיב יאכלו ואנא ידענא דאפסח קאי דכתיב לעיל ואכלו את הבשר עכ"ל, ולדעתי אין זה מבואר, דהא כך דרך הלשון לכתוב יאכלהו, וגם קשה מ"ש דכתיב לעיל ואכלו את הבשר, דהא פסוק זה לא כתיב כאן רק בפ' בא ושם לא כתיב כלל על מצות ומרורים, אלא על מרורים יאכלהו, יעו"ש. אמנם י"ל דמדייק מדלא כתיב עם מצות ומרורים דכן נאות לכתוב לפעל אכילה, ולשון על משמע עליהם ביחד.
, ואמר ר׳ יוחנן, חלוקים עליו חביריו, דתניא, על מצות ומרורים יאכלהו, אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טזומסיק בגמרא דכיון דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן לכן מברכין מקודם על אכילת מצה ואוכלן ואח"כ מברכין על אכילת מרור ואוכלן ואח"כ אוכלין מצה ומרור ביחד בלא ברכה זכר למקדש כהלל.
. (פסחים קצ"ו א׳)
על מצות וגו׳. תניא. אמר רבא, מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור, ומצה מיהדר הדר ביה קרא (פ׳ בא) בערב תאכלו מצות יזכל ענין דרשה זו נתבאר לפנינו בפ' בא.
. (שם ק"כ א׳)