1כי דבר ה׳ בזה. תניא, היה מהלך במבואות המטונפות והיה קורא ק"ש הרי זה פוסק, ואם לא פסק, עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה פהדריש דבר מלשון דבור, ועיין בפירש"י כאן, ומבואר ברמב"ם פ"ג ה"ד מק"ש דהוא הדין בכל ענין שהוא מדברי הקודש.
.
(ברכות כ"ד ב׳)
2כי דבר ה׳ בזה. ת"ר, כי דבר ה׳ בזה – זה אפיקורס, דבר אחר כי דבר ה׳ בזה – זה המגלה פנים בתורה שלא כהלכה פוומסיים בגמרא מכאן אמר ר' אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמיפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע"פ שיש בידו מצות ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב. והבאור הוא, כי בכל אלה הדברים יש רמז כפירה ובזיון דבר ה', כי המחלל את הקדשים כמבזה קדושת ה', והמבזה את המועדות אמרו חז"ל בסוף פסחים קי"ח א' דהוי כעובד עבודת כוכבים, והדמיון הוא משום דענין המועדים הם זכר לנסים ונפלאות ה' שהראנו, ובבזוים הוי כמבזה אמונת כל החידושים והנסים וכו'. ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא כמכחיש בתורה המסורה. ומלבין פני חבירו י"ל ענינו משום דהאדם נברא בצלם אלהים וכשמבזה אותו נראה כאינו מרגיש כבוד וד"א לה', ומפרש הלשון כי דבר ה' בזה – ענין ה', וכמו על דבר. –
ובס' יין לבנון כתב דלכן נקטו המלבין פני חבירו, משום דכשמבזה שונאו אינו בכלל זה, משום דיצרו השיאו, וכשאר עוברי עבירה, יעו"ש, אבל קשה על זה ממ"ש בסנהדרין ק"ז א' שאמר דוד על שונאיו שהלבינו פניו שאין להם חלק עוה"ב, יעו"ש.
והנה לכאורה קשה שפליג ר"א בכל הני אמתניתין דריש פ' חלק דחשיב שם אלה שאין להם חלק לעוה"ב ולא חשיב הני, וי"ל דס"ל דכל הני נכללו בשם אפיקורס דחשיב במשנה.
.
(סנהדרין צ"ט א')
3כי דבר ה׳ בזה. תניא אידך, כי דבר ה׳ בזה – זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, ואפי׳ אמר חוץ מדקדוק זה, מק"ו זה, מגז"ש זו, הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה פזועוד יבא מענין דרשה זו בסמוך מירושלמי. והנה כפי הנראה כולל בזה כל התורה כולה וגם ס' דברים, ולכאורה קשה ממ"ש במגילה ל"א ב' דספר דברים משה מפי עצמו אמרו, אך האמת הוא כי את הכל אמר ברוח הקודש מן השמים, וכ"מ בתוס'.
.
(סנהדרין צ"ט א׳)
4כי דבר ה׳ בזה. תניא, היה ר׳ מאיר אומר, הלומד תורה ואינו מלמדה הרי הוא בכלל כי דבר ה׳ בזה פחדנראה שאינה חשובה אצלו להכירה לאחרים.
, ר׳ נתן אומר, כל מי שאינו משגיח על המשנה פטר"ל אינו משגיח לשנות ולחזור על משנתו משום דאינה חשובה אצלו לזכרה, וכמ"ש בסוגיא כאן כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר, וא"כ גם תחילת פעולתו אין בה ממש, כיון שאינו זוכרה.
, ר׳ נהוראי אומר, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק צוכתב מהרש"א שעוסק בדברים בטלים והרי הוא מבזה דבר ה' לגבי דברים בטלים, עכ"ל. ונראה שהוכרח לפרש כן, משום דבודאי מי שעוסק בעבודה ובצדקה ובגמ"ח ובצרכי צבור וכדומה וע"י זה הוא מוכרח לבטל מת"ת, בודאי אינו בכלל כי דבר ה' בזה לענין זה, יען כי כמו שהעולם עומד על התורה כך עומד על העבודה ומעשים טובים, ולכן מפרש כל שאפשר לו לעסוק ואינו עוסק שעוסק הוא בדברים בטלים.
.
(שם שם)
5כי דבר ה׳ בזה. תניא, ר׳ ישמעאל אומר׳ כי דבר ה׳ בזה – זה העובד עבודת כוכבים מאי משמע, דתנא דבי ר׳ ישמעאל, כי דבר ה' בזה, זה המבזה דבר שנאמר לו למשה בסיני, אנכי ה׳ אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני צאפירש"י דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולפי"ז אולי צ"ל דבור שנאמר לישראל בסיני, אחרי ששמעו זה כל ישראל מפי הקב"ה. ואמנם אפשר לכוין הלשון שנאמר למשה ע"פ המבואר במ"ר פ' תשא בפ' ויחל משה ובפ' חקת, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע אנכי ה' אלהיכם לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך, לי אמרת ולא להם [ובא בזה ללמד קצת זכות על ישראל במעשה העגל], ומדוייק מאוד הלשון שנאמר למשה, ועיין מש"כ בפ' ואתחנן בפסוק אנכי עומד בין ה' וביניכם.
.
(שם שם)
6ואת מצותו הפר. זה המיפר ברית בשר צבכלומר מילה, ויתכן דדריש בגז"ש הפר הפר מן את בריתי הפר דכתיב במילה בפ' לך. וע' בירושלמי פאה פ"א ה"א השייך לענין זה.
.
(שם שם)
7ואת מצותו הפר. תניא, כי דבר ה׳ בזה, אין לי אלא בזמן שבזה דברי תורה, מניין אפילו בפר במקרא אחד כגון ואחות לוטן תמנע (פ׳ וישלח), ובתרגום אחד כגון ויקרא לו לבן יגר שהדותא (פ׳ ויצא), ובק"ו אחד כגון כי שבעתים יוקם קין (פ׳ בראשית), ת"ל ואת מצותו הפר צגנראה דר"ל אע"פ שאין פסוק זה וק"ו זה רק דברי אגדה ואינם נוגעים לדינא, בכ"ז אם אומר שאינו קדוש כשאר דברי תורה, וכן אם אומר שהמלות יגר שהדותא אינם קדושים כשאר דברי התורה מפני שהם בלשון ארמי, הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, ונראה דמרבה זה מלשון ואת מצותו הפר, דגם מאמר זה הוא מציוי הקב"ה לכתבו, וכן המלות הארמיות מכיון שנכתבו בתורה הוי קדושת התורה הכללית עליהם.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
8הכרת תכרת. מהו הכרת תכרת׳ הכרת – בעוה"ז, תכרת – בעוה"ב צדאפשר לפרש הכונה, כי כידוע יש שני מיני כרת, כרת הגוף וכרת הנפש [עיין יבמות נ"ה א'], וכרת הגוף יכונה בשם כרת בעוה"ז, וכרת הנפש בשם כרת בעוה"ב, וישנם עבירות שנענשים עליהם בכרת הגוף ויש שנענשים בכרת הנפש, אכן עון עבודת כוכבים, לגודל חומרתו נענשים בשני מיני כרת. ויען כי פרשה זו איירי בעון עבודת כוכבים לכן דרש הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב, כלומר שנענשים בכרת הגוף ובכרת הנפש.
.
(שבועות י"ג א׳)
9עונה בה. מלמד שאם עשה תשובה ומת, מיתה ממרקת העון צהבאור הענין, כי בכלל ארבעה חלוקי כפרה יש, תשובה, יוהכ"פ, יסורים, ומיתה, ותשובה צריכה להיות עם כולן, כיצד עבר אדם על מ"ע שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובתם, עבר על מצות ל"ת שאין בה כרת ולא מיתת ב"ד ועשה תשובה, תשובה תולה להגין מן היסורים ויוהכ"פ מכפר, ובאלו נאמר (פ' אחרי) כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתת ב"ד ועשה חשובה, תשובה ויהכ"פ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה בלתי יסורים, ובאלו נאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונים. וכל זה הוא בשלא חילל את השם בשעה שעבר את העבירה, אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה והגיע יוהכ"פ והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויוהכ"פ ויסורים שלשתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואיירי שם בעון חילול השם, ועיין יומא פ"ו א'. ומכיון דפרשה זו איירי במגדף ועובד עבודת כוכבים שהוא מחלל את השם אין מתכפר לו עד שיעשה תשובה ויעברו עליו כל החלוקי כפרה, תשובה ויוהכ"פ ויסורים ומיתה. ותפס שני העקרים הראשי והסופי – תשובה ומיתה, ומה שביניהם ידועים ענינם מהכרחם בעבירות אחרות, ונתבאר אצלנו בפ' אחרי בענין יוהכ"פ.
.
(שבועות י"ג א׳)
10עונה בה. מה ת"ל עונה בה, ללמד שהנפש נכרתת ועונה בה, מכאן שעון עבודת כוכבים הוא אחד מהדברים שנפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא צופשוט דאיירי בלא תשובה ויסורים, משום דאלו וביחד עם יוהכ"פ ומיתה ממרקין גם עון זה, וכפי שביארנו בארוכה בדרשה הקודמת, יעוי"ש.
.
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)