ויהיו בני ישראל במדבר. בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא שמרו ישראל אלא שבת ראשונה ושניה חללו צזסמך על מ"ד בספרי זוטא שמקושש היה בשנה ראשונה לצאתם מארץ מצרים, וזה היה ביחד עם המאורע שיצאו מן העם ללקוט את המן ביום השבת ולא מצאו, שזה היה שבת שניה לציוים על השבת, ודריש כן מיתור הלשון ויהיו בני ישראל במדבר, שכל זה מיותר, דפשיטא שבמדבר היו, שהרי כל זמן הזמן היו במדבר, ועיין מש"כ בסמוך פ' ל"ד סוף אות ק"ג.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 15 · פסקה 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וימצאו. מלמד שמינה משה שומרים וימצאו אותו מקושש צחיתכן דמדייק מדלא כתיב וַיִמָצֵא, כמו כי ימצא בקרבך, כי ימצא איש שוכב, ומלשון וימצאו דריש שהעמיד משה שומרים שלא יחללו את השבת, כמבואר במכילתא פ' בשלח שהיו דואגים ותאבים לאסיפת המן, והוכרחו להיות נשמרים, ולכן שייך לשון וימצאו, ועיין לקמן אות ק'.
.
(שם)
(שם)
וימצאו איש מקושש עצים. תניא, ר' עקיבא אומר, מקושש זה צלפחד, מנה"מ, נאמר כאן ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ונאמר להלן (פ׳ פינחס) אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד צטלכאורה אינו מבואר טעם הגז"ש, דמאי שייכות סמיכתם זל"ז, ויתכן לומר דמדייק בשני הענינים יתור המלה במדבר, אחרי שדבר ידוע הוא שהיו אז במדבר בדרך מסעם, ויען כי זה ידוע כי היה בו חטא מיוחד, וכמ"ש בנותיו כי בחטאו מת (פ' פנחס), לכן דריש עפ"י הגז"ש במדבר שחטאו היה מקושש עצים.
והנה איתא בגמ' אמר ליה ר' יהודה בן בתירא לר' עקיבא, עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, שאם כדברך הוא התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו, הרי אתה מוציא לעז על אותו צדיק, וצ"ל בדעתיה דר"ע דס"ל כמ"ד במ"ר דמקושש לשם שמים נתכוין, שהיו ישראל אומרים כיון שנגזרה עליהם ממעשה מרגלים שלא יכנסו לארץ שוב אין מחויבים במצות, עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים וידעו.
ובגמ' מפרש דעת ריב"ב דאע"פ דר"ע גמר גז"ש, אך הוא, ריב"ב, לא קיבל גז"ש זו מרבו, וס"ל דאין אדם דן גז"ש מעצמו, ובדבר חטא צלפחד אע"פ דכתיב מפורש (פ' פנחס) כי בחטאו מת, ס"ל דהיה מן המעפילים לעלות ההרה, לאחר מעשה מרגלים, ונענשו, יעוי"ש. .
(שבת צ"ו א׳)
והנה איתא בגמ' אמר ליה ר' יהודה בן בתירא לר' עקיבא, עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, שאם כדברך הוא התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו, הרי אתה מוציא לעז על אותו צדיק, וצ"ל בדעתיה דר"ע דס"ל כמ"ד במ"ר דמקושש לשם שמים נתכוין, שהיו ישראל אומרים כיון שנגזרה עליהם ממעשה מרגלים שלא יכנסו לארץ שוב אין מחויבים במצות, עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים וידעו.
ובגמ' מפרש דעת ריב"ב דאע"פ דר"ע גמר גז"ש, אך הוא, ריב"ב, לא קיבל גז"ש זו מרבו, וס"ל דאין אדם דן גז"ש מעצמו, ובדבר חטא צלפחד אע"פ דכתיב מפורש (פ' פנחס) כי בחטאו מת, ס"ל דהיה מן המעפילים לעלות ההרה, לאחר מעשה מרגלים, ונענשו, יעוי"ש. .
(שבת צ"ו א׳)
וימצאו איש מקושש עצים. מלמד שמצאוהו תולש עצים מן הקרקע קנראה הכונה משום דלשון מקושש אפשר לפרש בשני אופנים, האחד מלשון ליקוט וקיבוץ, כמו וקוששו לכם תבן (פרשה שמות), וגם מלשון תלישה וקצירה, כמו והנני מקששת שנים עצים (מלכים א י״ז:י״ב), דשם לא שייך לשון לקיטה כיון דרק שני עצים היו שם, והנה מדנתחייב כאן עונש והלא בלקיטה אין איסור, לכן דריש כי היה תולש.
ועיין בשבת צ"ו ב' דריש שם חד מ"ד מקושש היה מעביר ד' אמות ברה"ר וחד אמר דהיה מעמר, ואינו מבואר מה ראו לדרוש ככה ומניין להם זה, וכפי שכתבנו דלשון מקושש מובנו גם לקיטה, וקשה הא בלקיטה אין איסור, לכן דריש אחד שחטאו היה זה שבשעת לקיטתו היה מעביר העצים ד' אמות ברה"ר, וחד אמר שחטאו היה אסיפת העצים זה לזה, שעל זה חייבים משום מעמר, ודו"ק. .
(ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"א)
ועיין בשבת צ"ו ב' דריש שם חד מ"ד מקושש היה מעביר ד' אמות ברה"ר וחד אמר דהיה מעמר, ואינו מבואר מה ראו לדרוש ככה ומניין להם זה, וכפי שכתבנו דלשון מקושש מובנו גם לקיטה, וקשה הא בלקיטה אין איסור, לכן דריש אחד שחטאו היה זה שבשעת לקיטתו היה מעביר העצים ד' אמות ברה"ר, וחד אמר שחטאו היה אסיפת העצים זה לזה, שעל זה חייבים משום מעמר, ודו"ק. .
(ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"א)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad