דבר אל בני ישראל. בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין קכבר"ל קרבן עובד כוכבים אינו מניף הוא אלא הכהן, [ואתיא אליבא דמ"ד דמקבלים מעובד כוכבים כל מיני קרבנות, משא"כ למ"ד דאין מקבלין אלא עולות לא שייך כלל דין זה, דאין תנופה בעולה] ויתכן דמדייק זה מיתור לשון דבר אל בני ישראל, כי מצינו כמה פרשיות בתורה דכתיב בהו רק וידבר ה' אל משה ומתחיל מענין הפרשה. ועיין מש"כ לעיל ר"פ ויקרא וצרף לכאן.
בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות קכגעיין מש"כ לעיל ר"פ ויקרא לענין סמיכה בנשים וצרף לכאן. ושתי מנחות יוצאות מכלל זה, והן מנחת סוטה ומנחת נזירה כפי שיתבאר במקומם בפ' נשא.
. (מנחות ס"א ב')
דבר אל בני ישראל. אין לי אלא בני ישראל, גרים ועבדים משוחררים מנין, ת"ל המקריב קכדר"ל מי שהוא מקריב. ונראה דדריש המקריב כמו המקדיש, וכמו אדם כי יקריב מכם קרבן, דפירושו שיקדיש להקרבה, וניחא ליה לפרש כן דקאי על הבעלים המקריבים ולא על כהן המקריב מטעם שמפרש בסמוך.
או אינו אלא כהן המקריב, ת"ל (פ' ל') ידיו תביאנה הרי בבעלים אמור קכהר"ל ומכיון דידיו תביאנה קאי על הבעלים, א"כ ממילא גם המקריב קאי על הבעלים וכמש"כ באות הקודם. ומה דפשיטא ליה דידיו תביאנה מוסב על הבעלים, אע"פ דאפשר לפרשו דקאי אכהן, נראה משום דאם היה קאי אכהן לא הול"ל אח"כ והקטירו הכהן אלא והקטירו לבד, כיון דעד כה איירי ג"כ ביה, ועיין בסוגיא כאן דלפי האמת גם כהן משתתף בתנופה כמבואר בדרשה הבאה. [ובזה יתבארו דברי רש"ם כאן בסוגיא ד"ה הא כיצד, שכתב האיך אפשר לקיים שני הכתובים שהכהן יניף והבעלים יניפו, עיי"ש ודו"ק], ולכן קיי"ל דכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף.
(שם שם).