לעוף ולבהמה. ת"ר, וכל דם לא תאכלו, שומע אני אף דם מהלכי שתים קידר"ל דם אדם, והא דלא אמר מפורש דם אדם אולי בא בזה לרמז גם על דם אלה הפראים עובדי אלילים [בימים הקדמונים] שנתמעטו משם אדם, ועל בשרם הוא אומר (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם, וע' ברכות כ"ה ב'.
דם ביצים, דם חגבים, דם דגים הכל בכלל, ת"ל לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה קטוטומאה קלה היא טומאת אוכלין ששיעורה כביצה, וטומאה חמורה היא טומאת נבילה שמטמאה במשא, ושיעורה בכזית.
ויש בהן איסור והיתר קטזאיסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה.
והן מין בשר, אף כל שיש בהם טומאה קלה, אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה קיזשלעולם מטמאין במשא, וכפי שיתבאר לפנינו בפ' שמיני בפסוק וזה לכם הטמא.
ואוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה קיחדשרץ אינו מטמא במשא כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' שמיני.
ואוציא דם ביצים שאין מין בשר קיטנראה פשוט דאיירי בביצת נקבה, יען דביצת זכר היא מין בשר, ואמנם לדינא גם דם ביצת זכר נפקא מכלל כרת, משום דעכ"פ הוי כשאר דם אברים שאינו בכרת כמבואר לפנינו בפ' ויקרא ס"פ ג'.
ואוציא דם דגים דם חגבים שכולו היתר קכוקיי"ל לדינא שאם כנס דם דגים לכלי אסור לאכלו משום גזירה דהרואה יאמר שדם בהמה הוא, אם לא שיש בו סימן שהוא דם דגים כגון שיש בו קשקשים.
. (כריתות כ' ב')
לעוף ולבהמה. יכול מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים ת"ל ולבהמה, אי מה בהמה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים ת"ל לעוף קכאר"ל הוצרך הכתוב לומר לעוף ולמהמה כדי שלא ניליף מחלב דאסור רק חלב שור וכבש ועז ולא של עוף וחיה כמבואר לעיל בפ' כ"ג, אבל דם אסור אפילו של עוף וחיה, והוצרך לומר שניהם, עוף ובהמה, משום דמעוף לחוד הו"א דדם צאן אין חייבין עליו שאינו דומיא דעוף שאין בנוצתן איסור כלאים משא"כ בצמר צאן ששייך בו איסור כלאים עם פשתן, ומבהמה לבד הו"א דדם עופות טהורין אין חייבין עליו שאינו דומיא דבהמה שלא שייך בה מצות לקיחת האם על הבנים ויעו"ש בגמ'.
. (שם כ"א א')