אשר יקריב. אין לי אלא חלב תמימים שראוים להקריב, חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה קחמשמע ליה דרק מין הבהמה הראויה להקריב לאפוקי חיה, אבל מין בהמה אפילו בעלת מום הוי בכלל, ולכאורה צריך לפרש דמרבה חלב בע"מ היינו בהמת הקדש שנעשית בע"מ, דאי בע"מ מעיקרו דהיינו בהמת חולין, זה הלא מרבה בסמוך ביחוד בהמת חולין, אבל א"כ הוא צ"ע דבבכורות ט"ו א' מרבה חלב פסולי המוקדשין מפסוק אחר, יעו"ש, וצ"ל דהכונה כאן חלב בע"מ שהקדיש לכתחלה בע"מ דקדושתו הוי רק קדושת דמים. והרבותא בזה, דאף שגם בשעת ההקדש לא היתה ראויה להקרבה מ"מ חלבו אסור, וזה אינו כלול בדרשה דבכורות הנ"ל דאיירי בקדושת הגוף כמבואר שם.
חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב קטר"ל דאפשר לומר דאע"פ שגם חלב בע"מ אסור, אך י"ל דרק כזה שהיה ראוי להקריב כגון שנעשה בע"מ לאחר שהוקדש אבל חולין מעיקרו לא, ת"ל כי כל אוכל חלב. ונראה הבאור כיון דכי כל קאי על אזהרה הקודמת כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, וכמו שהאזהרה כוללת כל חלב אפילו של חולין כדכתיב כל חלב, כן העונש כי כל אוכל חלב ונכרתה כולל נמי כל מין חלב אפילו של חולין, והא דכתיב אשר יקריב בא לדרשה אחרת בסמוך. וצ"ע למה אינו מביא ראיה זו גם לענין חלב בע"מ לעיל.
אם כן למה נאמר אשר יקריב, חלב שכמותו כשר להקריב, יצאה חלב דפנות שאין כשר להקריב קיהיינו החלב של עצמות הדפנות. ודרשה זו הובאה בפסחים מ"ג ב' ובכ"ז העתקנוה מתו"כ מפני סיומה שלא סיימוה בגמרא. והנה לפי פשטות הענין באה דרשה זו להורות דחלב דפנות יוצא מכלל עונש כרת דאיירי בפסוק זה, אבל זה צ"ע, דא"כ הוי כל דרשה זו מיותרת, דהא בלא"ה קיי"ל דאין חיוב כרת רק בחלב שע"ג הקרב, כמבואר לפנינו בפ' ויקרא, וצ"ל דהדרשה שלפנינו באה להוציא חלב דפנות גם מאיסור לחוד ולהורות היתר גם לכתחלה. ועיין בתוס' חולין צ"ב ב' שהביאו דרשה זו והוכיחו ממנה לענין שומן שעל יותרת הכבד דמותר לאחר שנטל הקרום, יעו"ש וביו"ד סי' ס"ד.
.
(תו"כ)
(תו"כ)