1וחלב נבלה. ת"ר, בחלב בהמה טהורה דבר הכתוב קר"ל דס"ל דבמה שאמר הכתוב יעשה לכל מלאכה אשמעינן דאין החלב מטמא, ומפרש בזה דבחלב בהמה טהורה איירי, אבל של טמאה מטמא, כדמפרש.
או אינו אלא בחלב בהמה טמאה, ת"ל וחלב טרפה, מי שיש במינה טרפה, יצאה טמאה שאין במינה טרפה קאנראה דהכונה מי שאיסורו משום טריפה, יצאה זו שאיסורה משום טמאה, ולשון כזה רגיל בתלמוד. –
וע' בטור ליו"ד ריש סי' ס"ד שכתב חלב בהמה טמאה מותר משום חלב ואסור משום טומאה, והאחרונים תמהו למאי כתב הטור דין זה שנ"מ רק לענין מלקות שאינו נוהג בזה"ז, וחתרו למצוא נ"מ ששייך גם בזה"ז. ולי נראה פשוט דנ"מ לפי מה דקיי"ל ביומא פ' ב' דחולה הצריך למאכל איסור מאכילין אותו הקל הקל א"כ כשצריך חולה לחלב, טוב להאכילו חלב טמאה שהוא רק בלאו ולא חלב טהורה שהוא בכרת.
.
(זבחים ע' ב')
2וחלב טרפה. תניא, א"ר יהודה, טריפה למה נאמרה, אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה, אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה קבר"ל דפלוגתא היא בעלמא [עיין חולין מ"ב א'] אם טריפה חיה או לא, וממ"נ אם קיי"ל טרפה חיה הרי נבילה אמורה בפסוק, כיון שמתה מתנבלה במיתתה, ואם טריפה אינה חשובה חיה הרי היא משעה שנטרפה בכלל נבילה.
אלא בא לרבות לאיסור טריפה שחל על איסור חלב קגנסמך על הדרשה שמובא בסמוך ואכל לא תאכלהו מה ת"ל, אמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב, ומפרש התם למה צריך לפי"ז לכתוב גם נבילה גם טריפה, וזה הוא שדריש כאן דלכן כתיב וחלב טריפה לרבות לאיסור טריפה שחל על איסור חלב, ואין ר"ל דלשון זה בא לרבות עיקר הענין דאיסור חל על איסור, יען דזה ידעינן מן ואכל לא תאכלהו כפי שיתבאר, רק כאן מוסיף משום דאם היה כתוב רק נבלה לא היינו יודעים שגם איסור טריפה חל על איסור חלב, דהו"א דדוקא נבילה משום דהיא איסור גמור דמטמאה משא"כ טריפה.
[שם ס"ט ב', ע' א']
3יעשה לכל מלאכה. מה ת"ל לכל מלאכה – לרבות היתר למלאכת הדיוט ולרבות טהרה למלאכת גבוה קדדהו"א דהיתר המלאכה נגררת בתר היתר האכילה, ולכן כמו דלהקדש הותר אכילת חלב היינו להקטרה כמו כן מותרת לו המלאכה מחלב, כגון למשוח ממנה עורות לבדק הבית או לתפילין ורצועות, אבל לא למלאכת הדיוט קמ"ל לכל מלאכה אפילו למלאכת הדיוט. וכנגד זה בא לרבות קולא לקדשים, דהו"א דאין חלב נבילה יוצאת מכלל טומאת הבשר ולכן אם היה כתוב יעשה למלאכה הו"א רק למלאכת הדיוט שאין בה קדושה, אבל למלאכת גבוה קיים האיסור טומאה בחלב כמו בבשר לכן כתיב לכל מלאכה דאפילו למלאכת גבוה. והנה בסוגיא כאן איתא בענין זה דר' יוסי הגלילי ס"ל דהלשון לכל בא לרבות היתר להדיוט, ור' עקיבא ס"ל דבא לרבות טהרה להקדש, ואנו העתקנו שתי הדרשות כאחד, משום דלדינא אין נ"מ בדרשות אלו, דלדברי שניהם מותר מלאכת חלב למלאכות גבוה והדיוט.
ודע דמטעם דכתיב יעשה לכל מלאכה ילפינן דמותר לעשות סחורה בחלב, אע"פ דבשאר דברים האסורים מן התורה אסור לעשות סחורה כמבואר לפנינו בפ' שמיני (י"א ל"ה), אבל חלב מדכתבה התורה מפורש יעשה לכל מלאכה מותר לעשות בה סחורה. ובב"י ליו"ד סי' קי"ז משמע דדוקא בחלב של בהמה טהורה מותר משום דבקרא כתיב חלב נבילה וחלב טריפה אבל של בהמה טמאה אסור, יעו"ש, ונראה שהכריח כן מהדרשה שהבאנו בראש פסוק זה וחלב טרפה מי שיש במינה טריפה יצאה טמאה שאין במינה טריפה, הרי מפורש דפ' זה איירי רק בבהמה טהורה, מיהו כל זה בחלב העומד למכור לאכילה הוא דאסור אבל העומד למשוח עורות בכל אופן מותר, ועוד יתבאר מזה לפנינו בפ' שמיני שם.
.
(פסחים כ"ג א')
4ואכל לא תאכלהו. [חלב חיה שמתה מטמאה כנבילה], מאי טעמא דכתיב וחלב נבילה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו, מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצאה חיה שחלבה ובשרה מותר קהכמבואר בפסוק הקודם בדרשה שור וכשב ועז, ואין חילוק בין טמאה ובין טהורה, ומטמא אדם וכלים בכזית כבשר הנבילה.
.
(זבחים ע' ב')
5ואכל לא תאכלהו. מה ת"ל, אמר רבא, אמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב קור"ל דהאי ואכל לא תאכלהו אינו צריך לגופיה, דהא כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו, ובודאי לא אזיל איסור חלב משום דנתנבלה או נטרפה דיצטרך הכתוב לאסור, אלא בא לאשמעינן דחייב משום שני לאוין משום לאו דחלב ומשום לאו דטריפה או נבילה ולא נימא אין איסור חל על איסור, ואע"פ דאיסור חלב קדים משנולדה. ומה דאצטריך לפי"ז נבילה וטריפה מפרש בגמרא (זבחים ע' א') משום דאי כתב נבילה הו"א משום דמטמאה אבל טריפה לא, ואי כתב טריפה הו"א משום דאיסורה מחיים אבל נבילה לא, קמ"ל, ועיין בסוגיא כאן.
.
(חולין ל"ז א')
6לא תאכלהו. לא תאכלהו אתה, אבל מאכילו אתה לאחרים קזר"ל לעובדי כוכבים, כי בני נח אין מצווים על החלב, שאין זה משבע מצות שלהם, והרבותא בזה אף שנהנה הישראל בזה שנותן לו, ואשמעינן בזה היתר הנאה, ואע"ג דכבר אשמעינן זה בהלשון יעשה לכל מלאכה, אך משם עוד לא מוכח זה לגמרי, די"ל דמדלא כתב לכל מלאכותיכם אפשר דזה רק למלאכה שאינה שלכם ואשמעינן רק היתר מטומאה וכמש"כ למעלה, אבל אין לפרש דהכונה אתה מאכילו לאחרים, לישראל, והרבותא בזה שאין המאכיל עובר בכרת רק בלאו דלפני עור, יען דעל זה באה דרשה מיוחדת בתו"כ בפסוק הבא ונכרתה הנפש האוכלת – ולא המאכלת, יעו"ש, וגם הלשון אתה מאכיל מורה על לכתחלה, וזה בודאי אסור לישראל בכל אופן.
.
(תו"כ)