1כל חלב. אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, חלב כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו גם באזהרה ת"ל כל חלב צדדהלשון כל חלב לא תאכלו הרי אזהרה, וסמיך ליה כי כל אוכל חלב ונכרתה הרי עונש, ובעונש ודאי אינו חייב אלא על כשיעור דהא כתיב כל אוכל חלב וסתם אכילה בכזית, וכן דריש בתו"כ בסמוך פסוק כ"ה ונכרתה הנפש האוכלת, האוכלת כדי אכילת כזית, וכן אין חייבין כרת אלא על חלב בהמה ודאית ולא על חצי שיעור ולא על חלב כוי שהוא ספק חיה שחלבו מותר, שאין כרת בא על הספק, והו"א דגם האזהרה מוסבת רק על כזית וחלב בהמה, כלומר שגם אין איסור בחצי שיעור ובחלב כוי, קמ"ל כל חלב דמשמע כל דהוא חלב, ואפילו חצי שיעור ואפילו חלב כוי, אבל בעונש לא קאי הלשון כל אחלב כי אם אאוכל.
ויש להעיר מה צריך הגמרא בכלל לאריכות זו, והלא היה אפשר לומר בקצור יכול מדכתיב לא תאכלו אין מוזהרין אלא על כזית ת"ל כל חלב לרבות חצי שיעור, וי"ל דמשום כוי אצטריך להיקש אזהרה לעונש דבו לא היה להוכיח היתר מלשון לא תאכלו.
.
(יומא ע"ד א')
2כל חלב. כל לרבות חלב של שור הנסקל ושל עגלה ערופה שאע"פ שאסור בהנאה אפי' הכי טהור מידי נבילה צהר"ל הא דסתם חלב טהור מלטמא אע"פ שאיסור כרת הוא, מוכח רק מדהתירה התורה אותו למלאכה כדכתיב יעשה לכל מלאכה, וא"כ הו"א דחלב של שור הנסקל ושל עגלה ערופה שאסורין בהנאה מטמאין הן טומאת נבילה ת"ל כל. ונראה הפירוש דכתיב כל חלב וסמיך ליה יעשה לכל מלאכה, משמע שכל חלב יעשה לכל מלאכה, וא"כ מכיון דיעשה למלאכה ממילא א"א לומר שהוא מטמא. ורש"י כתב בזה וז"ל, ת"ל כל חלב וסמיך ליה כי כל אוכל חלב, עכ"ל. ולא נתבאר לי כונתו, וקרוב לומר שנפל ט"ס בדבריו וצ"ל דסמיך ליה יעשה לכל מלאכה, והבאור כמש"כ, וכ"א בתו"כ ת"ל חלב יעשה לכל מלאכה. –
והנה לכאורה קשה כיון דמרבה טהרת חלב של שור הנסקל ושל עגלה ערופה מלשון יעשה לכל מלאכה, א"כ ניליף גם היתר הנאה לחלב זה אחרי דנעשים לכל מלאכה, ובאמת הלא דבר ידוע הוא שחלבם אסור בהנאה, וצ"ל דס"ל להגמרא דהלשון יעשה לכל מלאכה אינו בא להורות היתר הנאה, משום דא"כ הול"ל לכם יהיה או למלאכתכם וכדומה מלשונות כאלו בתורה המורים היתר הנאה, כנודע, ומדכתיב סתם יעשה לכל מלאכה משמע אף מלאכה שאינה שלכם, והיינו שבא בזה להורות רק שאינו מטמא במקום שאסור בהנאה, ודו"ק. –
ודע דהא דחלב של שור הנסקל ושל ע"ע טהור מלטמא טומאת נבילה הוא רק היכי דשחטם דלגבי זה מהני השחיטה לטהרן מידי נבילה [ובע"ע צריך שישחטנה קודם ירידתה לנחל איתן], אבל אחר הסקילה והירידה לנחל איתן בודאי מטמאין הן.
.
(זבחים ע' ב')
3שור וכשב ועז. דבר השוה בשור וכשב ועז, לאפוקי אליה דליתא בשור צור"ל אע"פ דגם אליה נקרא חלב כדכתיב בפ' ויקרא חלבו האליה, בכ"ז אינה אסורה משום דליתא בשור, וצ"ל דמה שקרא הכתוב לאליה חלב אינו מפני שהוא בכלל חלב אלא מפני שהוא החלק הטוב שבבשר וכמו ואכלו את חלב הארץ. ועיין בב"י ליו"ד סי' ס"ד דאע"פ שהותרה האליה מ"מ צריך לנקר ממנה מה שלצד פנים וגם צריך להסיר חוטי האליה מפני שיונקים מחלב הכליות.
.
(חולין קי"ז א')
4שור וכשב ועז. של שור וכשב ועז הוא דאסור, אבל דחיה ועוף שרי צזהא דשל חיה שרי פשוט משום דמינה אינו נקרב למזבח וכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה, ועוף אע"פ שנקרב, אך לא פרטה התורה הקרבת חלבו ביחוד כמו בבהמה, והא דנקרב הוא ביחד עם הבשר ואגב הבשר.
.
(כריתות ד' א')
5לא תאכלו. ת"ר, אכל חלב נבילה וחלב מוקדשים לוקה שנים צחמשום חלב ומשום נבילה או משום מוקדשין ולא משום שניהם כדמפרש.
ואע"פ דכתיב (פ' ויקרא) כל חלב לא תאכלו, כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, וכל זר לא יאכל קודש (פ' אמור), קסברי רבנן לאו דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו בחולין כתיב צטומפרש בגמרא למה אצטריך לפי"ז לאו במוקדשין ולאו בחולין, משום דאי כתב בקדשים הו"א דחלב קדשים אסור משום דחמיר אבל חולין לא, לכך כתב בחולין, ואי כתב בחולין הו"א משום דלא הותר מכללו דכל הבהמות חלבן אסור, משא"כ חלב מוקדשין הותר מכללו דהא אליה מקרי חלב בכבש והותר בשור ועז הו"א דלא נאסר כל חלב קמ"ל.
.
(שם שם ב')