ונכרתה הנפש. תניא, א"ר אבהו, שלש כריתות האמורות בשלמים למה, אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאין נאכלים צגשתי פעמים בפרשה זו (פ' כ' ופסוק זה) ופעם בפ' אמור (כ"ב ג') כל איש אשר יקרב אל הקדשים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש, ומפרש בזבחים מ"ה ב' דהאי יקרב אכילה הוא, ומהו יקרב בראוי להקרבה שהוקדש בכלי, ובא להורות אחת לכלל, הכלל הוא בפ" אמור. אל הקדשים כל קדשים במשמע – והיינו אחת לכלל. וזבח השלמים כאן, גם השלמים היו בכלל ולמה יצאו, אלא להקיש אליהם כל קדשי המזבח, ולא קדשי בדק הבית – והיינו אחת לפרט. והכתוב השני כאן שלפנינו בא לרבות גם קדשי מזבח שאינם נאכלים כגון קטורת ולבונה, אם אכל מהן בטומאת הגוף חייב.
.
(שבועות ז' א')
(שבועות ז' א')