ויתן אל משה. א"ר יוחנן, בתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה מגהנה אין ספק כי לא מכח השכחה הטבעית שכח משה תלמודו, שהרי כידוע היה בעל כשרונות נעלים ומצויינים, וא"כ צ"ל כי במכוון מאת הקב"ה היתה הדבר שישכח מה שלומד, ואינו מבואר תכלית כונה זו, ומהרש"א נדחק בזה. אבל מצאתי באור הענין בירושלמי הוריות פ"ג ה"ח שבא שם מאמר זה ג"כ בשם ר' יוחנן בזה"ל, כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה, וכל כך למה כדי להחזיר את הטיפשים, ע"כ. ובאור הדברים שלא יאמר זה שלומד ושוכח מחמת חלישת זכרונו מה לי ליגע בחנם אחרי ששוכח אני מה שאני לומד, כי התשובה על זה, שהרי גם משה שכח ובכ"ז למד ולמד עד שנתנה לו במתנה, וא"כ גם כל לומד ילמוד כל כך עד שיותן לו במתנה ושוב לא ישכח, וברור הדבר שבגמרא שלפנינו באו הדברים חסרים, וע' בע"ז י"ט א' לעולם ילמוד אדם אף על פי שמשכח, וברור שסמך על דרשת הירושלמי שהבאנו. . (נדרים ל"ח א׳)
לחת אבן. א"ר אלעזר, מאי דכתיב לחות אבן, אם משים אדם לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אינו מתקיים בידו מדדייק מיתור לשון אבן, שהרי אין נ"מ בזה, ודריש ע"ד אסמכתא בגודל מעלת חזרת הלמוד ע"ד המליצה שאין לחייו נלאות ועיפות לחזור. והוא מענין דרשה הקודמת, כמש"כ שם. . (עירובין נ"ד א׳)